בוסתן (בוסליק), שאול (‘שוליק’)

בן אלכסנדר ואסיה. נולד ביום י"ח בתשרי תש"ט (22.9.1948) ברמת-גן. הוא למד בבית-הספר היסודי 'אורה', המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-המקצועי 'אורט יד-סינגלובסקי', במגמה של מכשירנות. תלמיד חרוץ ויסודי מצד אחד, ונוטל חלק ויוזם בארגון פעילות חברתית בבית-הספר מצד אחר. אוהב קריאה, בייחוד בתחום המדע וההיסטוריה. אופטימי מטבעו, מלא שמחת-חיים ובעל חוש-הומור נפלא. ישר מאוד, בעל-מצפון, מסור ונאמן למשפחתו ולחבריו. שאול גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1966 והתנדב לחיל-האויר. למעשה לא חשב על טיס עד לקבלת צו-הגיוס, ומשקיבל את הצו 'נדלק' לזה וראה בכך את ייעודו בחיים. הוא נתקבל לקורס-טיס ובמסגרת זו גם עבר קורס-צניחה. לאחר שסיים את הקורס בהצלחה, במרס 1968 הוענקה לו דרגת סגן-משנה, והוא הוצב לאחת הטייסות. בטייסת נחשב קצין טוב. הוא מילא את תפקידו בנאמנות וברבות הימים נשלח, בהמלצת מפקדיו, להשתלמות בחוץ-לארץ. בשנת 1969 הועלה לדרגת סגן ובמהלך שירותו שימש בתפקידים שונים בטייסות של החיל: טייס, עוזר קצין בטיחות-טיסה, קצין בטיחות- טיסה, מדריך, קצין-הדרכה, ולבסוף מפקד גף-הדרכה. על חלקו במלחמות הוענקו לו 'אות מלחמת ששת-הימים' ו'אות מלחמת יום-הכיפורים'. לגבי שאול היה חיל-האויר 'דרך חיים'. דבקותו במשימותיו ובתפקידיו מעידה שבחר בדרך זו מתוך אמונה והכרה בחשיבותה. מפקדיו העריכו אותו מאוד ובחוות-דעת תקופתיות, הנהוגות לגבי קצינים, כתבו עליו: "מגלה יזמה רבה ורצון לעזור בעבודה, מוכן להתנדב ולסייע. טוב לפקודיו ומשמש דוגמה אישית. קצין יציב, ממושמע ואחראי. מסור ונאמן לעבודה ומשיג תוצאות יפות. טייס טוב מאוד, קברניט מצוין, בעל ידע רב וכושר-הדרכה מעולה". בשנת 1972 הוענקה לו דרגת סרן והוא אף נשלח לקורס-פיקוד-ומטה לזרוע-האויר וסיים שם בהצטיינות. במרוצת השנים נשא לאישה את חברתו זהבה, ובשנת 1971 נולד בנם בכורם, אסף. מרבית הזמן לא היה שאול בבית עקב דרישות תפקידו, אך כשהיה חוזר מהעבודה היה מקדיש הרבה מזמנו לאסף – משחק אתו, קורא לו סיפורים ונהנה לעקוב אחרי מהלך התפתחותו. אך אושרה של המשפחה לא נמשך זמן רב. ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (25.11.1975) נפל שאול בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה-זהבה, בן-אסף, בת-חגית (נולדה 7 חודשים לערך לאחר נפילתו), אב-אלכנסדר (סנדר) ואחות- ניצה ג'רבי. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "לא מלים, לא מכתבים ולא ציונות הם נחמה על אבדנו של שאול. נראה לי שהנחמה היחידה, אם קיימת בכלל, היא העובדה שאהב מאוד את מקצועו והעריך את הסכנה הכרוכה בו. ואולי עוד נחמה יש בעובדה ששוליק הוערך ביד מפקדיו וחבריו בטייסת כטייס טוב וקברניט מצוין. ימים אחדים לפני האסון סוכמה 'תכנית האיושים' לשנים הקרובות, ושוליק 'זכה' בתפקיד של סגן-מפקד-טייסת. 'זכה', מאחר שהיה ויכוח – המועמדים האחרים לתפקיד היו בכירים ממנו וטובים מאוד. אך סוכם, על דעת כולנו, ששוליק הוא האדם הנאות – בזכות כישוריו וידיעותיו, ומעל-לכול בזכות תכונותיו האישיות. אין לי ספק שתכונותיו ורמתו המקצועית היו מקדמים אותו בהמשך דרכו בחיל. שוליק נשא בשני תפקידים בטייסת. האחד – פורמלי והשני – לא- פורמלי. התפקיד הפורמלי – מפקד גף-הדרכה – תפקיד שחשיבותו רבה. והתפקיד הלא- פורמלי – הרוח הטובה של הטייסת. מדברי מפקדיו וחבריו ברור לי, שהקשר שנוצר בין אנשי הטייסת ובינך-ביניכם הוא קשר אמיץ וחזק, המעיד כאלף עדים על אהבתם והוקרתם של חבריו אליו".