בוסקילה, צבי
בן מסעודה ויעיש-גיס, נולד ביום כ"ב בטבת תשכ"ה (27.12.1964) בחולון. כשכרעה אמו של צבי ללדת לא ידעה שהיא נושאת תאומים ברחמה. תחילה נולדה הבת – צביה, ורק אחר-כך יצא לאוויר העולם אחיה התאום – צבי. כל בני המשפחה קיבלו את הבן הנוסף כמתנת הפתעה. דרכו של צבי הייתה בקודש. הוא למד בגן חב"ד, בבית-ספר יסודי חב"ד, ואחר-כך בישיבת "תורה והוראה" בתל-אביב ובישיבת "תורה ועבודה" בפנימיית "חרב לאת". כל המוסדות הללו עיצבו את אישיותו כאיש תורה ואמונה. בצעירותו למד לכתוב תגים (הכתרים המעטרים את ראשי האותיות) לספרי תורה, למגילות ולמזוזות. אחר-כך, כשגדל, ניצל את ימי החופשות ואת שעות הפנאי המעטות שהיו לו ועסק במלאכת הכתיבה. הוא מצא סיפוק רב בעבודתו זאת, וגם שכר קיבל על עבודתו. צביקה מעולם לא ביקש מהוריו דמי כיס. יתרה מזאת, הוא נהג לתרום לכל מיני מטרות של צדקה מסכומי הכסף הקטנים שהרוויח בעבודתו ככותב תגים. מסיום לימודיו ועד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל, עמדו לרשותו של צבי כמה חודשים, והוא ניצלם ללמוד בישיבה לבעלי תשובה בירושלים. את שירותו בצבא הוא עשה בנאמנות ובמסירות. צבי תמיד טען שחובתנו לשמור על ארצנו, ארץ-ישראל, ולעשות את כל המוטל עלינו במסגרת תפקידנו בצבא. במוצאי שבת קודש, כ"ה באייר תשמ"ד (26.5.1984), בשעה שצבי וחבריו נסעו בתפקיד בשני ג'יפים לכיוון ראשייה שבלבנון, נפתחה עליהם אש מן המארב. בהיתקלות זאת נהרג צבי מאש האויב, והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו הורים, אחים ואחיות. כשנה לאחר מותו הוציאה לאור משפחתו, בעזרת חברים וידידים, חוברת "לזכר צבי הי"ד". להנצחת שמו תרמה המשפחה, בעזרתו של ראש המועצה הדתית, מר גולדברג, ספר תורה וספרייה תורנית לבית-הכנסת "שער שמים" בחולון. כמו כן, נבנה בבית-כנסת זה שער לזכרו – "שער צבי"
