בונן, אברהם (“אבי”)

בן ויקטור ומרים נולד ביום כ"ט באלול תש"י (11.9.1950) בירושלים. למד שנה אחת בבית הספר על שם רמז בירושלים והמשיך לימודיו בבית הספר "אלומות" שבנתניה. לאחר מכן למד שנה אחת בבית הספר המקצועי "נעורים". בהיותו בן 12 הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" נתניה סניף ותיקים והשתתף בכל הפעולות התרבותיות והספורטיביות של סניפו. במשך שנתיים אף הדריך בהתנדבות בסניף "הנוער העובד" בו היה חניך. משחר נעוריו היה חברותי, חביב ונבון. אהב לעזור לזולת והיה נוח להתפייס. עדין-נפש היה, ידיד טוב ונאמן, נעים הליכות, מקובל ואהוב על כל חבריו ומכריו. הוא חיפש וראה רק את הטוב שבחיים, שכן הוא עצמו היה התגלמותו של טוב הלב. בסוף שנת 1966 החליט לצאת לקיבוץ עינת וחי שם כשנה ומחצה בדרך חיים אחרת מזו שידע בעיר. חברי המשק אהבו אותו והעריכו את מסירותו. אברהם קיבל עליו עבודה אחראית, למרות גילו הצעיר, ומילא את תפקידו כהלכה. במחצית מאי 1968 גויס לצה"ל והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. אברהם היה גאה כשהתקבל לחיל מובחר זה. את המולדת אהב והיה מוכן לשרת אותה בכל ליבו, והשירות בצבא היה לגביו נקודת מפנה חשובה. ההצלחה במבחן היכולת האישית שינתה את דמותו והילד היה לגבר, לחייל עצמאי ובוטח. כבר בטירונות היה חניך מצטיין. הוא המשיך לקורס מ"כים וגם בו הצטיין, ואחר כך אף הדריך מחזור טירונים. הועלה לדרגת סמל והוא גאה ביחידתו. הוא היה חייל מצויין ואמיץ, המוכן תמיד להירתם לכל פעולה ומשימה, אף המסוכנות ביותר. ואמנם השתתף בפעולות מסובכות, שדרשו אומץ לב ובכולן עמד בכבוד ובגאוה, שזכו להערכת מפקדיו. במשך שתי שנות שירותו היה מבקר לעתים קרובות בביתו בשעת חופשה ותמיד סר לסניף של "הנוער העובד" אשר לו שמר אמונים. היה אוהב לשבת ולשוחח עם חניכי הקן של "הנוער העובד" והרבה לספר להם על חוויותיו בצה"ל. אבי המשיך להדריך בקן גם בהיותו חייל. ביום ט' באייר תש"ל (15.5.1970), נפל בהפגזת אויב באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. חוברת לזכרו הוצאה לאור, בעזרת מרכז "הנוער העובד והלומד" ומועצת פועלי נתניה.