בונט, יעקב (יענקלה)
בן קלרה ומנחם, נולד ביום י"ב באלול תרפ"ז (9.9.1927) בעיר מלינין, בלגיה. שם למד בבית-ספר דתי "יסודי התורה". פלישת הנאצים לבלגיה ב-1940 הניסה אותו ואת הוריו ואחותו לכפר ואחר-כך לעיירה בדרום צרפת, שהמגף הנאצי טרם הגיע אליה. שם חיו כשלוש שנים בשלווה יחסית. האב עבד בחקלאות והילדים למדו בבית-ספר. ושם, בסביבה הנוכרית, הגיע יעקב לבר-מצוה. משאסרה ממשלת וישי על יהודים לגור בערים ובעיירות עברה המשפחה לכפר וחייתה שם בהסתר. משכבשו הגרמנים גם את דרום-צרפת והשתלטו על אותו אזור, התפזרה המשפחה וברחה גם משם ויעקב יצא אל היערות והצטרף לפרטיזנים. אחרי מיגור הגרמנים התלכדה המשפחה מחדש ויעקב יצא להכשרה. ב-1945 הגיעה המשפחה לארץ והתיישבה ברעננה. יעקב התערה במהרה בחיי הארץ והיה מסור מאוד למשפחתו. בהיותו שומר מסורת בלב ונפש הצטרף לתנועת-הנוער "בני עקיבא" והיה פעיל בה. משהחלה מלחמת-העצמאות התנדב לחטיבת "אלכסנדרוני" והצטרף למחלקת-חבלה שהורכבה מאנשי חי"ש וגדנ"עים ותיקים. כשהעירו לו על הסכנה המיוחדת שבשירות זה, השיב: "ידעתי, אבל אם הוטל עלי להילחם, מקומי בתפקיד נאה לנוער ישראלי". בהיותו בקורס חבלה התנדב ראשון להצטרף להולכים לכבוש את חיריה וסלמה, באומרו שצריך להשלים את לימוד התיאוריה על-ידי פרקטיקה. תחילה הוטלה עליו רק העבודה השחורה של נשיאת חומרי-הנפץ, רק לאחר דרישות חוזרות ונשנות ניתן לו להשתתף גם במבצעים עצמם, ורב היה אושרו כשהצליח לחדור תחת מטר-אש לבית ולפוצצו. מאז השתתף בכל פעולה קרבית: בכיבוש כפר-סבא הערבית, בזריעת מוקשים בעורף האויב ובעשרות פשיטות-חבלה מעבר לקווי האויב. עם כניסת הלגיון הערבי ללחימה החמיר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך האויב בלטרון. לפריצת הדרך נערך מבצע "בן-נון א'" ועל גדודו הוטל לכבוש את לטרון, בליל 24-25 במאי 1948. לפני הגיעם ליעד נתקלה פלוגתו בכוחות אויב עדיפים. בקרב הנסיגה הקשה נפלו רבים מלוחמי הגדוד ובהם יעקב, שנפל ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
