בונה, גד

גד (גדי), בן שולמית ומנחם, נולד ביום ל' באב תש"ז (16.8.1947) בתל-אביב, למד בבית-הספר היסודי "דן" והמשיך בבית-הספר התיכון העירוני ד' (בוגר מחזור תשכ"ה). בבתי-הספר היה גדי תלמיד טוב ועירני, התבלט ביושרו ובחוש הצדק שלו. חבריו התרכזו סביבו והייתה לו השפעה רבה עליהם. מוריו חיבבוהו על ההומור והחן הרב שנתברך בהם. כשהיה בן שתים-עשרה הצטרף לתנועת "מחנות-העולים", "חרש" את הארץ לאורכה ולרוחבה, למד לאהוב את נופיה ולהכיר את שביליה. הוא היה פעיל בהנהגת הקן ושימש כתובת שאליה היו הכל פונים, לצורך מעשה התנדבות או בשעת התלבטות רעיונית ומוסרית. לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים כתלמיד מצטיין, הייתה הדרך פתוחה לפניו לעתודה האקדמית, אך לא זו הייתה דרכו של גדי: "קודם צריך למלא את החוב למדינה ואחר כך נדאג לעצמנו". גד גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1965 והוצב לחיל השריון. תקופת שירותו הסדיר הייתה מן הקשות ביותר. בעת מלחמת ששת הימים היה בין המבקיעים לתעלה, במסגרת חטיבה 7, ובעת מלחמת ההתשה שירת על-יד תעלת סואץ. בין שתי המלחמות השלים קורס קציני שריון, והיה בין הראשונים שהוצבו ליחידת ה"פאטונים" ואחר-כך ליחידת טי-55. אחרי ארבע שנות שירות השתחרר גדי מהשירות הסדיר ופנה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא בחר במקצועות שהיה בהם מן המחקר ומן הביצוע, כדברי חבריו. כתב עליו פרופ' ש. קוגלמס, דיקן בית-הספר לכלכלה ולמדעי החברה: "הכרנו את גד במסגרת לימודי הבוגר במחלקה לסטטיסטיקה, ובעיקר במשך השנה הראשונה ללימודיו לתואר מוסמך. הוא היה מוכר למורים בסטטיסטיקה לאורך כל תקופת לימודיו, הן כתלמיד והן כעוזר הוראה. גד היה תלמיד מצטיין ואף נבנתה בעבורו תכנית לימודים במיוחדת ב'חקר ביצועים', על-פי בקשתו. זהו תחום חדש אצלנו וגד היה אחד הראשונים שבחר בנושא זה". בעת הלימודים התגורר בשכונותיה השונות של ירושלים, התערה בחיי האוכלוסייה והתיידד עם התושבים. הוא עודד נערים נחשלים, שהתייאשו מסיכויי קידום כלכלי וחברתי, לנסות לפתוח דף חדש ולבנות לעצמם עתיד. בכספו קנה להם מכשירי עבודה וגם דאג לתעסוקה בשבילם. הקדיש מזמנו וגייס את חבריו הסטודנטים לעזור בלימודים לילדים נחשלים ומעוטי יכולת. באותה תקופה נשא לאישה את רחל לבית דקל, שהכיר אותה עוד מגן הילדים. מספרת רחלי: "דברים רבים עניינו את גדי ולכן התלבט במה לבחור. חלומו היה להתמסר למקצוע שיהיה קשור עם פיתוח הארץ, להתגורר בכפר, ליהנות מהנוף הפתוח, להרבות בעיון ולטפח משפחה ברוח המסורת". לפרנסתו עבד במשרה מלאה במחלקת המחקר של אגף-התקציבים באוצר, ובמשרה חלקית – כעוזר הוראה בחוג לסטטיסטיקה שבאוניברסיטה העברית. בשעות הפנאי התמסר לענפי ספורט שונים. הוא הרבה לטייל עם חברים, עד לים המלח הגיע כדי להתבונן בזריחת השמש ועד לפסגת החרמון – כדי לצפות בשקיעתה. לא נלאה מסיורים בירושלים ובמדבר יהודה. במלחמת יום הכיפורים צורף גדי לפלוגה שהייתה זרה לו. מספר חברו לקרב, סרן משה גלעד: …" מרגע שגדי הגיע אלינו, זר ובלתי מוכר, הפך להיות כתובת וסמכות. הייתה לו איכות מקצועית שלא נתקלתי בה עד עתה, גם לא בין אנשי הקבע. היה לו דבר שקשה להגדיר מה זה – מין מערכת יחסים מושלמת כלפי הזולת". ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), לחם גד בראש מחלקת טנקים במוצב "הברגה" מול גשר פירדאן שעל התעלה בסיני, בעת קרב הבלימה הגדול. בקרב זה נפל גדי מפגיעה של רסיס פגז, בהיותו חשוף בצריח. הוא הובא לקבורות בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות, בני משפחה וחברים רבים. לזכרו הוקמה ספריית-עזר במחלקה לסטטיסטיקה של האוניברסיטה העברית, ביוזמת חבריו הסטודנטים והמרצים; ביער בקוע שבפרוזדור ירושלים נטעה משפחתו חורשה לזכרו בה מתכנסים מדי שנה משפחתו, חבריו ומכריו לציון יום נפילתו. נכתבו עליו רשימות: בחוברת על הנופלים שפרסם הגדוד בו לחם; בביטאון עובדי משרד-האוצר; בביטאון עובדי הסוכנות היהודית; בספר לזכר הנופלים מבין תלמידי תיכון ד' ובספר זיכרון לנופלים מבין תלמידי האוניברסיטה העברית בירושלים.