בולקין, פיליפ (פייבל)

בן בטי ודויד, נולד ביום כ"ב בשבט תרפ"ט (2.2.1929) ברובע ברוקלין שבעיר ניו-יורק. הוריו הגיעו לארצות-הברית מליטא. בשנת 1935 עברה משפחתו ללוס-אנג'לס, קליפורניה, שם עבד אביו, פועל-עור מנעוריו, בבית-חרושת לנעליים. גם פיליפ, בהיותו נער רך, טעם את טעם מלחמת-הקיום: כבר בהיותו בן תשע עזר לאביו לאזן את תקציב המשפחה על-ידי צחצוח נעליים ומכירת עיתונים. הוריו השתדלו לתת לו חינוך יהודי ופועלי. לאחר שעות הלימודים בבית-הספר העממי – ואחר-כך בבית-הספר התיכון – למד פיל בבית-ספר-ערב יהודי מיסודו של ארגון הפועלים, שאביו השתייך אליו. פיל – נער שובב וער – לא גילה תחילה עניין רב בלימודיו. מאווייו היו נתונים לספורט, לזמרה (הוא השתתף במקהלות שונות) ונתעוררה בו נטייה למשחק תיאטרוני. בכיתות הגבוהות יותר של בית-הספר היהודי הושפע הנער מאוד מעלילות הגבורה בתולדות ישראל. בבית-הספר הכללי נתקל בגילויי אנטישמיות. הוא סטר על פניו של אחד ממוריו, שקרא לו "יהודי מלוכלך". בשנת 1946 התגייס לצבא האמריקני ושירת למעלה משנה בחיל-המצב בקוריאה. מימיו לא היתה לפיל נטייה יתירה לצבאיות, והשירות הצבאי האמריקני חיזק בו עוד יותר את דעותיו האנטי-מיליטריסטיות; אולם בהגיע לארצות-הברית הידיעות על מלחמת עם ישראל לעצמאותו, הרגיש מיד שמקומו עם הלוחמים. הוא היה משוכנע כי גורל היהודים בארצות-הברית לא יהיה בסופו של דבר שונה מזה של יהודי אירופה. "ייתכן כי ההשמדה תיעשה באמריקה באמצעים מכניים משוכללים יותר, ותהיה איומה יותר" – טען פיל בוויכוח עם חבריו. הוא החליט ללכת בעקבות אחיו הבכור ג'רי ולהתנדב לצבא הגנה לישראל. את החלטתו זו שמר בסוד, ורק ערב צאתו לדרך, באוקטובר 1948, גילה אותה להוריו. בשם בדוי נסע לצרפת ומשם עלה ארצה. מיד עם הגיעו ארצה התגייס לצה"ל וצורף לפלוגת קומנדו בחטיבת שריון. עם פלוגתו השתתף במבצע "חורב" לגירוש הצבא המצרי הפולש מהנגב. הוא נפל בהתקפה על עוג'ה אל-חפיר (ניצנה) ביום כ"ה בכסלו תש"ט (27.12.1948), ונקבר בחלוצה. ביום א' באב תש"ט (20.7.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת- יצחק.