בולה, חנניה

בן מנחם-אליקים ומרים. נולד ביום י' בסיון תש"ו (9.6.1946) בקיבוץ יבנה. האב, יליד אמשטרדם, עלה בראשית 1938 והאם הגיעה לארץ בשנת 1944 ממחנה הריכוז בברגן-בלזן כאחת מניצולי השואה. בתי ההורים היו דתיים וציונים. אחרי בוא הוריו לארץ שימש האב כמורה בקיבוץ יבנה ובבתי ספר שונים בירושלים עד שנתמנה כמנהל בית הספר התיכון הדתי "מעלה" בירושלים; האם – מזכירה בשגרירות ההולנדית. בבית הוריו קיבל תורה. את מידותיו התרומיות למד בבית וכן למד לאהוב את ישראל וארצו. בעל לב טהור וישר דרך, אוהב הבריות ומוכן להושיט עזרה לכל הזקוק לה. חנניה למד בבית הספר לדוגמא על שם הרב עוזיאל בירושלים עד כיתה שביעית. כאשר יצא אביו בשנים 1958-1960 לאמשטרדם כשליח הסוכנות היהודית נילווה גם הוא אליו ושם הגיע למצוות. באותו זמן למד בבית ספר טכני ולאחר שובו למד אלקטרוניקה בבית ספר "אורט" וסיים את לימודיו בו, אף גמר חלק מבחינות הבגרות. חנניה היה שקט ורציני ויחד עם זה עליז ותוסס ובעל חוש הומור. היה מוסיקלי מאד והיה לו קול ערב. גויס לצה"ל בינואר 1964 והיה בחיל הקשר עד שהתקבל לקורס טיס, כי את הטיס אהב כאמן את אמנותו עוד לפני שגויס והביע את נטייתו זאת בבניית דגמים של מטוסים. את הדרך הקשה בקורס עבר בהצלחה עד שענדו לו את הכנפיים. אולם הוא נשאר עניו, עדין וחביב וכל מכיריו אהבוהו. בשל קולו הערב השתתף בתוכניות הבידור בחיל האויר. כטייס המשיך בצבא הקבע ובחלקו עלה להשתתף ביום הקרבות הידוע באפריל 1967, כאשר חיל האויר הפיל את ששת המיגים של הסורים. מפקדיו העידו עליו שבאותו קרב לבשה אותו רוח של לחימה ושמחה – אות לנפשו האיתנה. בימי הכוננות למלחמת ששת הימים היה בטוח כי נצח ישראל לא ישקר, וביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב אויר שנערך בשעת ההתקפה על שדה התעופה מפרק אשר בירדן. לאחר חודשיים נמצאה גופתו, הוחזרה לארץ והובאה לקבר ישראל; הוא נטמן בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. אחרי שנפל הועלה מדרגת סגן משנה לדרגת סגן. זכרו הועלה בבטאון קבוצת יבנה, "מבית".