בוכן, אלכסנדר (אלכס)

בנם-יחידם של לולה ויוסף, נולד ביום ג' באדר תרפ"ח (24.2.1928) בעיר צ'רנוביץ, בוקובינה, רומניה. היה בין התלמידים הראשונים והמוכשרים בכל בתי-הספר שלמד בהם. עם כניסת הסובייטים לצ'רנוביץ נתקבל לכיתה הששית בבית-הספר האוקראיני ולאחר שבוע ימים כבר עבר לכיתה השביעית. אלכסנדר סיים את בית- הספר בהצטיינות ולדברי מורו היה "התלמיד הצעיר בין כל התלמידים הסובייטים אשר גמרו בית-ספר תיכוני זה". אחרי-כן המשיך ולמד בבית-ספר טכני רוסי, אחרי שעמד בבחינות-הבגרות נכנס לטכניון בבוקרשט. מוריו הוקירוהו בגלל כשרונותיו. בתקופת לימודיו הצטרף לתנועת-נוער ציונית ובלבו השאיפה לעלות לארץ- ישראל. אלכסנדר היה עלם גבה-קומה ויפה-תואר ובדמותו הבהירה התחבב על כל יודעיו. מסירותו לכל אדם, לחי ולצומח, כנותו ונימוסיו הנאים – הצטרפו לשלמות הרמונית ומלבבת. היה בעל כשרונות מיוחדים לקונסטרוקציה, הירבה להתעניין במתמטיקה ובפיסיקה וידע להרכיב ולפרק כל מכונה שנזדמנה לידיו. ב-1946 יצא עם משפחתו את רומניה דרך יוגוסלביה לארץ-ישראל. דרכם נמשכה כשנה וחצי. בהגיע לחיפה אוניית-המעפילים "כנסת ישראל", אשר בה הפליגו, השתתף בהתנגדות הנמרצת של מעפילי האונייה לגירושם מחופי הארץ. באונייה הותקנו לפי הצעותיו ובהדרכתו כלי משחית והצתה שונים, אשר היו צריכים להשתמש בהם בהתנגדות זו. עם דיכוי ההתנגדות הוגלתה האונייה, על נוסעיה, על-ידי הבריטים לקפריסין. בקפריסין ניצל במרץ את זמנו, למד עברית ותנ"ך, ואף לימד בחוגי נוער מתמטיקה ופיסיקה. השתלם וקרא הרבה ולא חדל לבקש דרכים להגיע ארצה. מיד עם בואו לארץ נרשם לטכניון בחיפה. הוא ביקש לבחור מקצוע המאפשר גילויי יוזמה ופעילות ובחר במקצוע החשמל. בטכניון הספיק ללמוד שני ימים בלבד שכן ביום 28.12.1947 התגייס עם כל הכיתה שלו ל"הגנה", אף כי היתה לו הזכות – כעולה חדש – להיות משוחרר מפעולה צבאית במשך שישה חודשים. כמו-כן, לא אבה לנצל את זכותו להשתחרר משירות בשל היותו בן יחיד. בסוף ינואר 1948 קיבל חופשה מיוחדת ללימודים ולמד במשך חודשיים בטכניון. במרס 1948 התנדב שוב לשירות והשתתף בקרב לשחרור חיפה, בהגנת הדרך מזכרון יעקב לחיפה, בקרב על עכו וג'נין, בשער הגולן, באפיקים, בקרבות הגליל, בבצת ובבקעת הירדן (דגניה, משמר-הירדן). התחבב על כל החיילים בגדודו, שהכירו אותו כאיש מסור וחברותי ביותר – הנכון תמיד לעזור לזולת. בין קרב לקרב לא פסק מלימודיו. הירבה לקרוא ולמד את טבע הארץ. רק כשגברו הקרבות החזיר לביתו את הספרים בנימוק כי אין זו שעתם. ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), יומיים לפני ההפוגה השנייה, נפל בקרב על משמר הירדן, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה. מפקדו אמר עליו: "הוא היה מן הטובים שבינינו".