בוכובזה, אשר

בן דויד ורותי. נולד ביום י"ג בניסן תש"ה (27.3.1945) בטריפולי אשר בלוב. בהיותו בן ארבע עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בבאר שבע. בן להורים שומרי מסורת היה, ולמד בבית ספר ממלכתי דתי בשם "אבות" שם. לאחר שסיים את לימודיו בו למד שם בבית ספר תיכון עירוני דתי. עניו היה וצנוע, תמיד היתה נסוכה על פניו בת שחוק שקטה. את לימודיו סיים בהצלחה ולא איכזב את הוריו אשר תלו בו תקוות. בנובמבר 1962 גויס לצה"ל ושירת בחטיבת "גולני" כחייל. עבר קורס קצינים וקיבל גם את כנפי הצניחה. במסגרת שירותו כמפקד מחלקה נפצע בגבו בשעת מילוי תפקידו אך הוא לא נרתע והמשיך את שירותו בצבא הקבע לאחר שסיים את שירותו הסדיר. את הכל קיבל באהבה, כי הצבא התחיל להיות חלק בלתי נפרד מחייו ובו ראה את יעודו. אחרי החלמתו נתמנה לקצין מבצעים בדרום – תפקיד שהיה אהוב עליו מאד והוא ביצע אותו בנאמנות (אף במלחמת ששת הימים אשר בה השתתף). בין שהיה זה בסיור שיגרתי במארב או פעולה אחרת – את הכל עשה לא רק כחובה המוטלת עליו אלא למעלה הימנה. לילות כימים עשה כדי לבצע משימות וכאשר השיג את המטרה נראתה ארשת של סיפוק על פניו; וכאשר לא הצליחו אנשיו להשיג איזו משימה ידע לעודדם ולהרים את המורל שלהם. עשוי לבלי חת היה, לא נסוג מפני דבר ולא ידע ליאות. מפקד יחידתו מציין אותו כקצין מעולה באחריותו, במסירותו וביעילותו ובמכתב תנחומיו למשפחה הוא סיפר כי בחיי יומיום הצטיין בגישתו האנושית והחברותי לחבריו, לפקודיו ולמפקדיו; לכן היה מקובל על הכל. בתקופה זו עמדו להעלותו מדרגת סגן לסרן, אלא שהוא לא זכה לכך ומצא את מותו בעלותו על מוקש ביום י"ח בסיון תשכ"ז (26.6.1967) בגבול רצועת עזה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע. במארס 1968 הכניסו ספר תורה על שמו ולזכרו בבית הכנסת "עולי לוב" בבאר שבע. בירחון עיריית באר שבע ("כאן באר שבע"), במדור "כבוד לנופלים – תנחומים למשפחות", הועלה זכרו. בשבועון "פנים אל פנים" הוקדשה כתבה לזכרו. חבריו ומוקיריו הנציחו את שמו על ידי הוצאת חוברת לזכרו בשם "אשר".