בוכבינדר, שלמה

שלמה נולד בשנת תרצ"א (1931) בצרפת, בן להורים ילידי פולין. גדל והתחנך בעיר הולדתו. ב-22 ביוני 1940, עשרה חודשים מתחילת מלחמת העולם השנייה, נכנעה צרפת לגרמנים. בעקבות הכניעה המדינה חולקה לשני חלקים: הצפון, שנכבש ונשלט על ידי הגרמנים, והדרום, שנותר לכאורה "עצמאי" ובו שלטה ממשלת וישי. חברי ממשלת וישי היו אמנם צרפתים, אך הייתה זו ממשלת בובות שהופעלה על ידי הגרמנים, וככזו – אנטישמית במוצהר. הממשל פגע בזכויותיהם של הפליטים והיהודים וכלא אותם במחנות מעצר בדרום המדינה. גם בצפון, בו שלטו הגרמנים, רבו מאד רדיפות היהודים. אז גם התארגנה תנועת המחתרת, ה"מק"י", שאנשיה פעלו נגד הגרמנים באזורים הכפריים. כ-75,000 מיהודי צרפת, כמעט רבע מכלל היהודים שחיו במדינה ערב המלחמה, הושמדו בשואה, לא מעט בשל שיתוף הפעולה של אנשי וישי. מעט מאד ידוע על קורות משפחתו של שלמה במלחמת העולם השנייה, ואף שמות ההורים אינם ידועים. ידוע כי שניהם נלקחו למחנה ריכוז ושם נספו. לאחר שההורים נלקחו נשלח בנם למוסד ילדים בצרפת, ושהה בו עד תום המלחמה. זמן קצר לאחר המלחמה, בשנת 1946, הגיעה קבוצת הנערים והנערות מצרפת לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער". הם נשלחו לחברת הנוער בקיבוץ דגניה ב', שם שהו כשנתיים, למדו עברית, התחנכו ועבדו. חברי הקיבוץ נהגו לכנותם "השוודים", שכן חלק מבני הנוער נשלחו בתום המלחמה לשוודיה לצורך החלמה ומשם הגיעו לארץ. לחבריו מאז זכור שלמה כאיש ספר, שעסק בענייני תיאטרון והתעניין באמנות המשחק. בשעות הפנאי אף נהג לכתוב שירה. במחצית 1948 נשלחו שלמה וחבריו לקיבוץ גבים בדרום (דרומה משדרות), קיבוץ בן שנה שהיה נתון להתקפות ערביות מתחילת מלחמת העצמאות ובו שכן מטה חטיבת "הנגב". הם נקלטו בקיבוץ, וכמו כל חברי המשק גויסו לפלמ"ח ועד תום מלחמת העצמאות נטלו חלק פעיל בהגנת המקום. ביום י"ט בתשרי תש"ט (22.10.1948), יום לאחר שבאר שבע, אשר הייתה בסיס לצבא המצרי הפולש, שוחררה על ידי חיילי צה"ל, נסעו שלמה ועוד חבר מקיבוצו לעיר המשוחררת. זמן קצר לאחר הגיעם נפגעו השניים מהפצצה מצרית מהאוויר. חברו של שלמה, אשר הרשקוביץ, נהרג במקום. שלמה נפצע אנושות, הועבר לקיבוץ רוחמה אך כעבור זמן קצר נפטר מפצעיו. שלמה היה בן שבע-עשרה בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות של קיבוץ גבים. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.