בוכבינדר, יצחק (בוכי)

בן שושנה ושלמה, נולד ביום י"ט בתמוז תרפ"ט (27.7.1929) בארץ ולמד בתל-אביב בבית-החינוך לילדי העובדים. היה חבר בפלמ"ח במשך ארבע שנים וחצי ובו-בזמן קנה לו ניסיון חקלאי בכפר גלעדי ותל יוסף. עם סיום שירותו בפלמ"ח סירב לעבור לחיים אזרחיים והצטרף להכשרה המגויסת בקבוצת מסדה. תוך זמן קצר התערה בחברה והתחבב על הכל. יחד עם חברי קבוצתו עלה לעין זיתים והיה מסייר לילה-לילה בכבישי הצפון, כנישקו חבוי מפני הבריטים. משם עבר להתיישבות ברמת הנגב. יצחק השתתף בקורס למפקדי עמדות ובחוזרו עסק בחפירת מקלטים ועמדות. בכל המשברים שעברו על קבוצתו נשאר איתן בדעתו ונאמן למקום, לרמת הנגב. עם פרוץ המלחמה שירת בחטיבת "הנגב". בקרבות "עשרת הימים", במבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב, יצא בכוח שתקף את משלטי חוליקאת ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) ומקרב זה לא שב. שני החיילים ששרדו מקרב זה סיפרו לחבריו כי יצחק לא רצה לסגת והוסיף להילחם במקלע עד שנפגע. הוא נקבר ברוחמה. ביום כ"א בסיוון תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.