fbpx
בויקו, אריה (“אמציה”)

בויקו, אריה (“אמציה”)


בן רבקה (לבית גולדזמד) ופרץ. נולד בשנת תר"פ (1920) בפולין. הוא היה מראשוני הפעילים בתאי האצ"ל בפולין ושימש כשליח מקשר בין אנשי האצ"ל לבין אוהדיהם. בשנת 1939 החל אריה לעבוד במחלקת החשבונות של "די טאט" ("המעש"), עיתון יומי, שעורכו היה נתן ילין מור. יחסיו עם נתן ילין מור עמדו בסימן ידידות וקרבה והם אף הצליחו לעלות יחד לארץ ישראל, לאחר שילין מור הצליח להשיג אישורים מזוייפים מן הקונסוליה באיסטנבול. אריה הגיע ארצה בשנת תש"א והצטרף למחתרת הלח"י. הוא שימש כאיש הקשר של מפקד המחתרת, יאיר, משום שלא היה מוכר לשלטונות הבריטיים בארץ. בדצמבר 1941 הגיע לדירה, ששימשה מקום מפגש, כדי למסור הוראות מיאיר. שעות אחדות לפני כן נאסרו בדירת זו האנשים שאריה היה צריך לפגוש, ומאחר שלא הצליחו להזהירו, נפל גם הוא בידי השוטרים שארבו לו במקום ונעצר. לא היתה זו הפעם הראשונה שנעצר. לפני מעצר זה ישב עצור במחנה בעתלית ואחרי-כן נאסר במזרע ובלטרון, משם נמלט. לאריה היו חלומות נשגבים על עתיד המדינה ועל מלחמתו להקמתה ולבניינה. הוא שאף להישלח לפעולות בעלות אופי קרבי, אך מפקדיו הטילו עליו תפקידים בתחום התרבותי, משום שהיה בעל אינטליגנציה גבוהה והשכלה רחבה. הוא היה מאוכזב ושקע בדיכאון. חברו לחדר הבחין שמצבו הנפשי רעוע, אך מאחר שהיה טרוד בפעילות מחתרתית, לא עלה בידו לברר מה הם הגורמים לדבר. ביום ה' באב תש"ה (15.7.1945) נפטר בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בנחלת-יצחק. דמותו ומעשיו נזכרים בספר שכתב עליו נתן עליו מור ובספר "האיש שקיים את הנדר" מאת אנשל שפילמן ועוזר ליברס.

כובד על ידי

דילוג לתוכן