בוטנרו, שמואל

שמואל, בן ליצ'י ואברהם, נולד ביום כ"ז באב תש"ח (1.9.1948) בהליין שבאוסטריה. הוא עלה לארץ עם בני משפחתו באותה שנה. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ברמלה ובבית-הספר התיכון רמלה-לוד והחל ללמוד בבית הספר לפיסיותרפיה שבצריפין. שמואל היה צעיר חרוץ ונמרץ, תלמיד טוב וספורטאי חובב. היו לו כמה תחביבים: טיפול בבעלי חיים ובצמחים, ובעיקר התעניין בדגים והיה לו אקווריום משוכלל. מורו בבית הספר התיכון מעיד עליו שהיה "איכפת'ניק" – השתתף בוויכוחים ובדיונים עם חבריו על עתידם, והטיף לחבריו לגלות אחריות כלפי המדינה וכלפי מצבה ולבצע במלואם את החובות המוטלים על צעירים בישראל. הרבה כתב ודיבר על הקשר שחש כלפי המדינה, העם והארץ. שמואל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והתנדב לחיל הצנחנים. הוא השלים בהצלחה ובציונים גבוהים קורס מ"כים, קורס פלסים, קורס צניחה, וקורס קציני חי"ר. תקופה ארוכה בשירות סדיר ובמילואים שירת שמואל ביחידת ההנדסה של חטיבת צנחנים והגיע לדרגת סגן. הוא השתתף בכמה וכמה פעולות קרביות. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר, נשא אישה ועבד כמפעיל המחשב של התעשייה האווירית. כן החל ללמוד מקצוע שעניינו מאוד – פיסיותרפיה. במקום עבודתו היה עובד חרוץ וברוך כשרונות. פעמים אחדות ביקשה הנהלת התעשייה האווירית לשחררו מתקופות של שירות מילואים בהיותו חיוני במקום העבודה. בלימודים בבית הספר לפיסיותרפיה הצטיין במסירות ובשקידה. חבריו וחברותיו לספסל הלימודים בבית הספר התפעלו מסבלנותו, מן הידע הרב שלו, שבזכותו טיפל – כבר במסגרת הלימודים – בחולים ובחולות בבית-החולים. שמואל היה איש משפחה למופת, מסור לרעייתו ולבתו. באהבה ובמסירות אין קיץ טיפח את הבית, ייפה וקישט אותו – ועשה הכל במרץ ובחריצות, בתוך עומס העבודה ביום, הלימודים בערב, לרבות קריאה ועבודה עצמית בשעות הלילה. במלחמת יום-הכיפורים היה שמואל מפקד בכוח צנחנים וחי"ר, שלחם ברמת הגולן. עם חייליו עבר את מסלול קרבות הבלימה נגד הסורים ואת מתקפת הנגד ברמה. בעת טיהור הכפר הסורי חאן-ארנבה נהרגו מן המארב כמחצית אנשי יחידתו. היחידה סבלה ירידה חמורה במוראל כתוצאה מאסון זה. אז נתגלתה דמותו של שמואל כקצין, כמפקד, כאב לחייליו בשעות משבר קשות: בעמל רב ואיטי, תוך גילוי דוגמא ומופת אישי, השיב את המוראל ליחידה הפגועה והחזיר את היחידה לכושר קרבי בהחזירו לחיילים את ביטחונם האישי. בראש יחידה זו השתתף בכיבוש החרמון הסורי וחלק מן המובלעת הסורית ברמה. שמואל פיקד על מוצב סרג'יה שבתוך שטח המובלעת הסורית. המוצב שבפיקודו היה לדוגמא ולמופת; מפקדים בכירים ביקרו בסרג'יה והתפעלו מן הצורה שבה ניהל המפקד הצעיר את המוצב וכיצד הנהיג את אנשיו. הסדר והמשמעת היו למופת, המזון נמצא בשפע אף בשעות הלחימה הקשות ביותר, הכוננות הקרבית הייתה ברמה גבוהה. שמואל נפגע ונהרג בהפגזה קשה של הסורים על המוצב שלו ביום י"ט בשבט תשל"ד (4.2.1974). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלוד. השאיר אחריו אישה ובת. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי שמואל היה קצין אחראי, בעל תפיסה וידע ובעל יזמה, אהוב על הכל. דברים לזכרו ולדמותו פורסמו בחוברת בשם "נתיבים בשדה", לזכרם של י"ג חללי יחידת חיל ההנדסה שבחטיבת הצנחנים.