בוחניק, שמעון

שמעון, בן אסתר ויוסף, נולד ביום י"א באב תשי"ג (23.7.1953) בצפת. הוא למד בבית-הספר היסודי "חוני המעגל", שבחצור הגלילית ואחרי-כן סיים את לימודיו במדרשית "נעם" בפרדס חנה. הוא היה תלמיד מצטיין ולמעשה נתקבל ללימודים בבית-הספר בגיל חמש, בזכות פקחותו הרבה וכשרונותיו המיוחדים. לאחר שנת לימודיו הראשונה דילג על כיתה ב' והמשיך ללמוד בכיתה ג'. לדברי מחנכו, הצטיין בשקידתו, בדבקותו בלימודים וברצינותו. היו לו כשרונות מצוינים, מידות תרומיות, פשטות ויושר בהליכותיו עם מוריו ועם חבריו. כתלמיד היה מבריק, חד-תפיסה ובעל כושר הבעה מדויק. במידותיו ובהתנהגותו היה נעים-הליכות, ענוותן, נוח וטוב-לב. ואמנם עמלו בתורה, יגיעתו, שקידתו וענוותנותו היו לשם דבר. גם במדרשיית "נעם" היה מן התלמידים המצטיינים ביותר. שמעון היה גבוה ותמיר. חברו בו אצילות, השכלה ועוצמה. היה בן מסור ונאמן להוריו והיה למופת בכבוד שרחש לאביו ולאמו, לאחיו ולאחיותיו. הוא אהב את זולתו ולימד זכות על כל אדם. לפי הסדר מיוחד נרשם לעתודה האקדמית והוא אך בן שש-עשרה וחצי. הוא התכוון ללמוד מתימטיקה ופסיכולוגיה, אך בשל כשרונותיו הרבים, נתבקש לעמוד לבחינות הכניסה לפקולטה החדשה למשפט העברי, שנפתחה אז באוניברסיטת "בר-אילן". הוא היה בין שלושים המצטיינים, שנבחרו מבין מאות המועמדים. לאחר שנת לימודים אחת נקרא להתייצב לשירות הצבאי הסדיר. הוא התעתד לשאת את חברו יפה לאישה. שמעון גויס לצה"ל בראשית מאי 1971. באחד מחודשי שירותו הראשונים נתקבל לראיון אצל האלוף הרב שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי לצה"ל, והוצע לו לכהן כרב צבאי ברבנות הצבאית הראשית. הוא דחה הצעה זו וביקש להישלח ליחידה קרבית. לכן נשלח לחטיבת "גולני" שעליה הייתה גאוותו. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים, והיה בו חניך מצטיין. לאחר הקורס הזה השתלם בקורס לקציני חי"ר ובקורס לקציני חבלה. הוא הומלץ לעלייה בדרגת הקצינות עוד בטרם נשלמה תקופת השהייה המקובלת בין דרגה לדרגה. כלוחם השתתף בקרבות מלחמת ההתשה, במרדפים ובפעולות טיהור רצועת עזה ממחבלים. בימי מלחמת יום הכיפורים השתתף במרדפים אחר כוחות קומנדו שנחתו במרחב. משם עבר ללחום בקרב העקוב מדם שהתנהל על כיבוש החרמון. מפקדו מעיד עליו, שנלחם באומץ לב רב ובמסירות עילאית. בעקבות השתתפותו בקרב זה נתמנה לסגן מפקד פלוגה והועלה לדרגת סגן. ביום ו' בטבת תשל"ד (31.12.1973), באזור פיק, ליד צומת קבטיה, נפל שמעון בעת מילוי תפקידו, והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בחצור-הגלילית. השאיר אחריו אב, אם ארבעה אחים ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שמעון מילא במסירות רבה את כל שהוטל עליו. הוא היה מופת לחייליו בשקט ובשלווה הנפשית שלו, אפילו ברגעים הקשים ביותר;" אמר מפקד הגדוד שלו בערב ההנצחה בבית הכנסת: "שמעון הקרין תמיד אור סביבו. הוא השרה שקט ושלווה. ממנו למדנו מה היא אהבת האדם, מה היא הדאגה לפרט ומה הוא כבוד האדם;" הספידו ראש המועצה המקומית של חצור הגלילית: "הוא היה תינוק של בית רבן בצדקנותו, גבר בגברותו, איש במידותיו וזקן בחכמתו". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה משיריו, מכתביו, דברי חברים על דמותו ותצלומים; בית הכנסת בחצור הגלילית נקרא על-שמו "היכל שמעון;" לזכרו נתארגן מבצע "כיפה סרוגה לתושב ביישוב הספר;" כן הוכנס ספר תורה לזכרו ונוסדה קרן גמילות-חסדים הנושאת את שמו; בכתבה שפורסמה בעיתון "הצופה", סופר על שמעון הסיפור שלהלן: …" אותה שעה לחם על מרומי החרמון בוגר אחד של המדרשייה, קצין צעיר בן עיירת חצור, שמעון בוחניק, שעורר בתעוזתו תשומת לבם של המפקדים הבכירים. שלוש פעמים לחם בגבורה על החרמון, ובאחת מהפעולות שרוי היה שמעון בעצב-מה. שאלוהו מפקדיו והוא שח להם, כי התפילין שלו אבדו במהלך הקרבות. המח"ט, ספרו חבריו, נתן פקודה להביא לקצין תפילין ב"הליקופטר הראשון שיעלה לרמה". עשו כן ולשמחתו של שמעון לא היה גבול…".