בוחבוט, צ’רלי-שלום

בן יעקב וסימי. נולד ביום י' באייר תש"ג (15.5.1943) בראבאט שבמרוקו. עלה לישראל בשנת 1955. בילדותו הרבה צ'רלי לעסוק בעבודת-ידיים וביצע עבודות שגדולים ממנו לא היו מסוגלים להן. הוא גילה נטייה מיוחדת למכניקה, לחשמל ולאלקטרוניקה. כל עבודה שדרשה דיוק, מחשבה והקפדה בוצעה על-ידי צ'רלי בשלמות וזכתה לשבחים רבים. בילדותו היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד', השתתף בכל הפעילויות והרבה לטייל ברחבי- הארץ. הוא הפסיק את לימודיו בגיל צעיר והקדיש את זמנו לעבודה האהובה עליו. צ'רלי התחיל לעבוד ביצירת אבזרי נוי: מאפרות, אגרטלים ומגשים. עבודותיו היו לשם-דבר, וחלקן אף שימשו ליצוא. מעבידו אהב אותו מאוד, ובהערכתו הרבה לצ'רלי ולעבודותיו אף הציע לו שותפות בעסק. בשנת 1968 נשא צ'רלי לאישה את יסמין. בכישרונותיו הרבים תיקן, שיפץ ובנה כל פינה בביתם והתגאה שהצליח לעשות הכול בכוחות עצמו. הוא התחיל לעבוד בתעשייה האוירית כנהג, התקדם יפה בעבודתו והיה אהוב על כולם. כעבור שנה נולד בנו הראשון, ובחמש השנים הבאות נולדו לו שני בנים נוספים. הוא אהב את בניו והתגאה בהם מאוד. הבית והמשפחה היו בראש מעייניו, והוא נהנה לבלות בחברת אשתו וילדיו. חיי-המשפחה היו מאושרים, והיחסים בין בני-הזוג ובין הילדים היו מושתתים על שיתוף-פעולה ועל הבנה. צ'רלי היה אב רחמן ורגיש, וכשחלה בנו הצעיר ואושפז בבית-חולים לא מש ממיטתו. צ'רלי גויס לצה"ל בנובמבר 1960. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מחסנאים- טכניים ונשקים, שירת כנשק ועסק בתיקוני נשק. לאחר שחרורו מן השירות הסדיר הועבר לחיל-התותחנים ונקרא מדי-שנה לשירות-מילואים. נטל חלק בקרבות בדרום במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. לדברי מפקדו, במכתב להורים, היה צ'רלי חייל למופת, וכל הסובבים אותו אהבוהו. ביום י"ב בניסן תשל"ה (24.3.1975) נפל צ'רלי במילוי תפקידו בעת שירות-מילואים פעיל. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שברמלה. השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, הורים, שני אחים ושתי אחיות.