בוחבוט, נסים

בן תמר ושמעון. נולד בשנת 1950 במרוקו. בגיל שלוש התייתם מאביו. בשנת 1956 עלה עם אמו ושלושת אחיו לארץ והם התיישבו בקרית שמונה. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי 'רמב"ם', תקופה קצרה התחנך בקיבוץ איילת השחר, ולאחר-מכן חזר לקרית שמונה והמשיך את לימודיו במגמה מקצועית – מסגרות מיכנית בבית-הספר המקצועי 'המתמיד'. באמצע פברואר 1968 גויס ניסים לשירות חובה בצה"ל. במהלך שירותו עשה תפקידים רבים והשתלם במקצועות שונים – מתחזק מתקני דלק, טכנאי משאבות דלק ומש"ק מכליות, וסייע רבות בנושאי מפקדה ומרכז גיוס. בתחילת שנות ה- 70 הצטרף ניסים אל שורות צבא הקבע. הוא טיפס בסולם הדרגות עבר קורס קציני קישור ונתמנה זמנית לממלא-מקום מפקד הימ"ח שבו שירת. מפקדיו העידו עליו כי היה מסור, שקט וביצע תפקידיו בנאמנות רבה. ניסים סבל מבעיות נשימתיות בתקופות מסוימות אושפז בבית-חולים, אך למרות זאת המשיך בתפקידיו השונים. הוא נשא לאישה את יולנדה ונולדו להם שלושה ילדים – שמעון (שנקרא ע"ש אביו של ניסים), לירון ומורן. ביום כ"ב בטבת תשמ"ח (12.1.1988) נפל ניסים בעת שירותו. בשנה זו חלה התדרדרות במצב בריאותו. ריאותיו נפגעו והוא אושפז בבית-החולים תל-השומר והוחלט על כריתת ריאה. לאחר הניתוח חלה התדרדרות נוספת, שממנה לא התאושש. הוא נפטר והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון, הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, אם ושלושה אחים – ג'ק, יוסף ומכלוף. בן שלושים ושבע היה במותו. תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בצבא הקבע הוענקה למשפחתו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "כעשרים שנה שירת ניסים, ב'מרכז דלק' שבו התקדם עד לדרגת רס"ר. דמות אשר היתה ראויה להערכה. על אף מכאוביו הרבים שפקדו אותו בשנים אלו, עשה את עבודתו ביעילות רבה, בנאמנות וביושר. הגענו בזכותו להישגים בתחום האחסנה והאחזקה של מכליות-הענק. אישיותו של ניסים תלווה את כל אלה שהכירוהו ועבדו איתו לאורך כל הדרך, ונהנו ממקצועיותו ואהבתו". משפחתו תרמה לזכרו ספרי תורה לבית-הכנסת "מורשת אבות" בראשון לציון, שבו נערכים שיעורי תורה למבוגרים ולנוער, ומכינים נערים לעלייה לתורה בחגיגת הבר-המצווה. המועצה הדתית הקימה לזכרו ספרייה לשימוש לומדי התורה בבית-הכנסת "חברת השלום" בקרית שמונה.