בודה, אריאל אליעזר
בן טוני וחיים שלמה. נולד ביום כ"ה בסיוון תשמ"ד (25.6.1984) בבית-החולים "הקריה" בתל-אביב. ילד שלישי במשפחת בודה – אח לינון, דקלה וליאור. אריאל נקרא על שמו של סבא-רבא מצד אמו, ליאו (אליעזר-לייזר) שנספה בשואה עם רוב משפחתו. לאחר השלמת שש שנות לימוד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "מוריה" בתל-אביב, המשיך אריאל לישיבה התיכונית "בר אילן" שבעיר, שם סיים את חוק לימודיו וקיבל את תעודת הבגרות. מאז ילדותו היה ספורטיבי מאוד ונטל חלק פעיל במשחקי כדורסל וכדורגל. אריאל היה חניך – ולימים מדריך – בתנועת הנוער "בני עקיבא" בסניף תל-אביב מרכז. הוא התמיד בפעילותו בתנועה במשך שבע שנים ובקרב חניכיו נחשב למדריך אהוד ביותר. בתקופת לימודיו בתיכון, אף התנדב ל"משמר האזרחי". עם סיום לימודיו התיכוניים החל אריאל את לימודיו במכינה הקדם-צבאית "מעלה אפרים" כהכנה לקראת גיוסו לצבא. הוא נחשב ל"מורעל" אמיתי והיה בעל מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי. בסוף חודש מרץ 2003 התגייס לצה"ל, ופתח במסלול קשה ומאתגר, רצוף הצלחות והישגים, שנקטע בעודו באיבו. את הטירונות החל כטען טנק "מרכבה" סימן 3 בחיל השריון (חטיבה 188) ומשם המשיך לאימון מתקדם בצמ"פ (צוות, מחלקה, פלוגה) בגדוד 53 – גדוד "סופה"; לאחר מכן יצא לקורס מפקדי טנקים בבסיס "שיזפון" שעם סיומו מונה למפקד כיתת טירונים בבית-הספר לשריון (ביסל"ש). מפקדיו של אריאל ידעו להעריך את תכונותיו ויכולותיו והמליצו על יציאתו לקורס קצינים. בבסיס הדרכה (בה"ד) 1 עבר אריאל קורס קציני יבשה כצוער במגמת "להב" ובסיומו המשיך לקורס קציני מודיעין (קמ"נים) גדודיים. במסגרת זו, עבר השלמה חילית בבית-הספר למודיעין השדה בצאלים (ביסלמ"ש). את חלקו האחרון של קורס ההשלמה לא זכה אריאל לסיים ואת דרגות הסג"ם (סגן-משנה) קיבל לאחר פציעתו. ביום שישי, 7.1.2005, בעת שעשה את דרכו ל"שבת בוגרים" במכינה במעלה אפרים שבה למד, נפגע אריאל אנושות מאש מחבלים שנורתה מהמארב סמוך לצומת תפוח שבשומרון, לא הרחק מהיישוב מגדלים. חבריו לחדר מספר 7 במכינה ששהו עמו ברכב נפגעו אף הם: סמל-ראשון יוסי עטיה ז"ל – שנהרג במקום, ואפי סטריק ודרור אורן שנפצעו באורח קל. אריאל שנפגע אנושות בראשו, פונה לבית-החולים "בילינסון" בפתח תקווה והועבר מיד לחדר הניתוחים. עד השעות הקטנות של הלילה עמלו הרופאים להציל את חייו. ואמנם, לאחר שלושה שבועות, ניכר שיפור ברור במצבו הרפואי ואריאל הועבר לשיקום ב"בית לוינשטיין" שברעננה. עם ההומור המיוחד לו אפילו צחק על מצבו החדש… אך התאוששותו לא החזיקה מעמד זמן רב ואריאל הוחזר לבית-החולים. אשפוזו התמשך כתשעה חודשים שבמהלכם עבר בין בתי-חולים שונים – "בילינסון" בפתח-תקוה, "בית לוינשטיין" ברעננה, "איכילוב" בתל-אביב ו"שיבא" בתל-השומר. בחודשי אשפוזו הרבים עבר כעשרים ניתוחי ראש קשים ומורכבים. לפני עלות השחר של יום שבת, י"ב בתשרי תשס"ו (15.10.2005), נפטר אריאל מפצעיו כתוצאה מסיבוך. אריאל היה בן עשרים-ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר הורים, שני אחים ואחות. בני המשפחה מספרים בכאב על אריאל שניחן בלב רחב ורגיש ובאהבה יתרה למשפחה ולזולת. משפחתו הייתה חשובה לו ביותר ובשער הקלסר הצבאי שבו רשם את מערכי השיעורים מתנוססת תמונה משפחתית. כאשר היה חוזר מן הצבא בימי שישי, היה ממהר לפני כל דבר אחר לבקר את אמו במקום עבודתה ומיד לאחר מכן היה פוקד את ביתה של סבתו האהובה אביבה. פעמים רבות יזם "מנגל משפחתי" ולמרות עייפותו הרבה, היה קונה את המצרכים הדרושים ויושב לחתוך סלט ירקות לכולם. אריאל הגדיל לעשות והיה מנצל את השעות שעד כניסת השבת כדי לסייע למתנדבים מעמותת "שכן טוב" והיה מסיעם לתחנות חלוקת מזון לנזקקים – פעילות זו נעשית כיום כחלק מהנצחתו של אריאל. המשפחה והצבא עמדו בראש מעייניו של אריאל. הוא היה גאה לשרת בצבא ההגנה לישראל וללבוש את המדים והיה לו חשוב לשתף את כל המשפחה בחוויותיו המעניינות ובידיעות שרכש בקורסים הצבאיים. אהבת הנתינה הייתה טבועה בו ותמיד הקפיד לסייע לחבריו החיילים שהתקשו בלימודים, לעודד ולתמוך. אריאל ניחן במודעות חברתית מפותחת והיה ער לכל שמץ של אפליה על רקע עדתי או חברתי. בעת היותו צוער אף כתב למפקד בית-הספר לקצינים על מה שנראה לו כחוסר צדק בחלוקת המשכורות הצבאיות – אף כי בשל חוסר צדק זה הופלה לטובה. אריאל הרבה לתמוך בעולים חדשים, חיילים דרוזים ואחרים. קשת חבריו וידידיו הייתה מקיפה ביותר וייצגה את כל שכבות האוכלוסייה בארץ; רבים מחברותיו וחבריו – מהמסגרות השונות עד לגיוסו וכן מזמן שירותו הצבאי – ביקרו וליוו אותו במהלך אשפוזו הארוך והמכאיב בבתי-החולים השונים. אריאל היה אדם כריזמטי וידידותי ביותר ונחשב לאהוב הבנות. נועם הליכותיו, אדיבותו ונימוסיו בלטו למרחוק. הוא אהב לצחוק ולבדר והרבה לנהל שיחות נפש עם אנשים רבים שפתחו בפניו את סגור לבם. את הזמן החופשי הקצר אשר עמד לרשותו במסגרת הצבאית ניצל אריאל גם לקריאת ספרים: ספרי מתח, רומנים, ספרי היסטוריה צבאית וביוגרפיות של מנהיגים ואנשי צבא בכירים. הוא אהב את מולדתו ישראל וטייל בה לאורכה ולרוחבה. חיבתו הגדולה הייתה נתונה לשירי ארץ ישראל. לאחר שירותו הצבאי תכנן אריאל לטייל במשך כמה חודשים בניו-זילנד ובאוסטרליה, ולאחר מכן התכוון ללמוד וטרינריה. אהבתו לבעלי חיים, ובמיוחד לכלבים, הייתה רבה ועצומה… כשנה לאחר פטירתו של אריאל, נפטר בטרם עת אביו, חיים שלמה ז"ל, כתוצאה ממחלה קשה. הוא נקבר בחלקת "ההורים השכולים" בבית העלמין בקרית שאול, לא הרחק ממקום קבורתו של אריאל. בלכתו השאיר אריאל אחריו חברים וחברות מתגעגעים ומשפחה חסרה וכואבת – לעולם לא יתמלא החלל שהותיר…
