בוגלה, חיים (היילו)

בן גילה ווורקנך אלמי. נולד בשנת תשכ"ו (1966) בכפר סרמלי באזור גונדר באתיופיה. חיים היה ילד עדין, בריא בגופו, מפותח ובעל שמחת חיים. הוא החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'אביבר' שהוקם על-ידי הסוכנות היהודית באזור גונדר באתיופיה. באוגוסט 1977 עלה עם משפחתו בעליה חוקית לישראל. המשפחה שהתה במשך חודשיים וחצי במעון בטבריה ובחודש נובמבר באותה שנה עברה להתגורר במגורי קבע באשדוד. חיים המשיך בלימודיו היסודיים בבית-הספר 'שלה' באזור ו' באשדוד. לאחר שנה עבר לפנימיית 'תלפיות' שבחדרה. הוא למד ארבע שנים מכונאות מטוסים בתיכון נוה עמיאל שבשדה יעקב, והיה תלמיד שקט, שקדן וחרוץ. לאחר-מכן סיים את בחינות הבגרות בתיכון 'אורט' בחיפה. במקביל ללימודיו, היה פעיל נלהב בקרב הקהילה האתיופית. בשנים 1982-1986 עלו מאתיופיה ילדים רבים לבדם. הם נקלטו בפנימיות, סבלו מגעגועים ובדידות וחוו משברים רבים. חיים הקדיש לילדים אלה כל שעה פנויה בימי חול, בחגים ובשבתות, בניסיון להקל עליהם בגעגועיהם ובדידותם וכשהוא מייעץ להם בבעיותיהם, משמש להם מתורגמן ומסייע להם בלמידת השפה. בתום לימודיו התיכוניים עבר קורס 'מגן ציון' קורס לנוער אתיופי לקראת גיוסו לצה"ל. בשלהי אוקטובר 1984 גויס חיים לצה"ל. את שירותו עשה כמכונאי מטוסים בחיל האוויר. מפקדיו מעידים עליו שהיה "למופת ולסמל, חייל מסור ואחראי, שביצע את המוטל עליו בצייתנות ובדייקנות תוך עזרה וסיוע לחבריו. תמיד היה נכון לבצע עבודות קשות הדורשות סבלנות ומקצועיות. לא בכדי נבחר חייל מצטיין מטעם היחידה". בתום שירותו הסדיר הפצירו בו מפקדיו להישאר בשירות קבע. לאחר לבטים רבים נעתר לבקשתם ובאוגוסט 1987 הצטרף אל שורות צבא הקבע. במהלך שירותו עזר בקליטת העולים מאתיופיה, נסע בשליחות הסוכנות והעלה ארצה עולים רבים, עזר, כיוון וסייע להם בתחילת דרכם בארץ. חיים היה אהוד על סביבתו וזכה בהערכתם הרבה של מפקדיו הן במישור האישי והן במישור המקצועי-ביצועי. חיים חלה במחלה ממארת ובאמצע מרץ 1989 אושפז במצב קשה בבית-החולים 'הדסה' בירושלים. ביום כ"ג בתשרי תש"ן (22.10.1989), לאחר אשפוז ממושך, נפל בעת שירותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. השאיר אחריו הורים ושישה אחים. לאחר מותו קיבלה המשפחה השכולה תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע