בוארון, ויקטור

בן טרוק ועזרא. ויקטור (ויטוריו עמנואל), נולד בעיר מיזורטה שבלוב בד' בתמוז תרפ"ז (4.7.1927). היה בן למשפחה ברוכת ילדים ולו שמונה אחים ואחיות. הוא גדל והתחנך בלוב, והיה פעיל בתנועות נוער ציוניות. ויקטור הכיר את ג'ינה בהיותו כבן שש-עשרה. לאחר שנתיים נשא אותה לאישה, ובשנים הבאות נולדו ילדיהם תיקי, עזרא ואריק. הוא עלה לארץ בשנת 1949 עם כל בני משפחתו, ומיד עם הגיעם לישראל גויס לצה"ל. בתום שירותו הצבאי ויקטור החל לחפש לעצמו מקצוע. מאחר שהתגורר בתקופה זו בנתניה – "העיר המלטשת" כדברי המשפחה – הוא פנה לענף ליטוש היהלומים, למד את המקצוע במסירות אך כמעט שלא הזדמן לו לעסוק בו באופן מקצועי. בשנת 1953 התגייס ויקטור למשטרת ישראל. תוך זמן קצר, על פי בקשתו, הועבר לשירות בתי הסוהר. בשב"ס ויקטור התקדם לאט אך בנחישות בסולם הדרגות והתפקידים, ובזמן זה או אחר שירת כמעט בכל בתי הסוהר של השירות, בתקופה שנפרסה על כעשרים שנה. תפקידו האחרון היה סגן מפקד כלא שכם בדרגת כלאי משנה. הוא היה אמור להתמנות למנהל כלא שכם, אך לא זכה. ויקטור היה אדם חם ושוחר שלום, אוהב אדם בכל רמ"ח אבריו. חובב ספר היה, אשר הירבה לקרוא מכל הבא ליד. הוא אהב את מקצועות הספורט, בעיקר כדורגל. ויקטור הרבה לבלות בחיק המשפחה והחברים, אהב לכייף, לרקוד ולהאזין למוזיקת שנות השישים. כן נמשך אחר אמנות הקולנוע, וחיבה מיוחדת הייתה לו תמיד לבעלי החיים. בשעות הפנאי, התנדב ויקטור להדריך ילדים חוסים במוסד מיוחד בנתניה. הוא אהב לעבוד עם נוער ה"שוליים", ילדים בעלי רקע סוציו­אקונומי קשה ובעייתי, ומצא קורת רוח רבה וסיפוק מהזמן שבילה עמם. ביום שישי כ"ב באב תשכ"ח (16.8.1968) נהרג ויקטור כשאירעה תאונה ברכבו בצומת ג'נין-יזרעאל. בבדיקה התברר כי התאונה אירעה עקב חבלה ברכב, שנעשתה ע"י מחבלים אנשי פת"ח. רב-סמל מתקדם ויקטור היה בן ארבעים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בשכונת בן ציון בנתניה. הותיר אישה ושלושה ילדים, אחים ואחיות. אלמנתו של ויקטור התגייסה לשב"ס לאחר נפילתו. לימים גם בתו ובנו התגייסו לשורות הביטחון: תיקי שירתה במשך שנים כחוקרת במשטרה במרחב רמת גן, והבן אריק היה בלש פרטי