בוארון (בר-און), חיים
חיים, בן זמרדה ושלום ז"ל, נולד ביום י"ב באלול תרצ"ט (8.9.1939) בטריפולי שבלוב. הוא התקבל לבית-הספר האיטלקי בטריפולי, שם למד עד שנת 1949. באותה תקופה היה חבר בתנועת הצופים, שהוקמה על-ידי פעילי הנוער בטריפולי. בשנת 1949 עלתה משפחתו ארצה ונשלחה למחנה "בית ליד". לאחר שעשתה במחנה כחצי שנה, עברה המשפחה למושבה נווה ימין באזור כפר-סבא וחיים סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר המקומי. אחרי-כן התקבל לבית-הספר הימי במכמורת. בתום לימודיו במכמורת חזר למושב ועסק בעבודה חקלאית במשק של המשפחה. בתקופה זו רבו חדירות המסתננים מגבול ירדן והוא התנדב לשמירה בלילה כדי להגן על המשק. חיים גויס לצה"ל במחצית דצמבר 1957 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות נשלח לבית-הספר לשריון, שם השתלם בקורסים חיליים שונים והיה לטען-קשר בטנק. אחרי-כן עבר קורס מפקדי טנקים וקורס קציני-שריון. הוא היה חייל מעולה ומפקד מסור ודואג לחייליו. הכל ידעו שאין הוא מקפיד על גינוני משמעת אך דורש תמיד מפקודיו ביצוע מדויק של הוראותיו. בהערכות שכתבו עליו מפקדיו בשלבי שירותו השונים הם מציינים שחיים היה קצין טוב ובעל כושר-ארגון ומנהיגות, חייל מוכשר ובעל ידע מקצועי מעולה, וחשוב מכל – ישר ומשתדל למלא את תפקידו בשלמות. בנובמבר 1959 שוחרר חיים מהשירות הסדיר בדרגת סגן וחזר למושב. הוא קנה משאית והתחיל לעבוד במשרד הובלה במושב. יחד עם עבודתו עזר לאביו במשק המשפחה ועשה רבות לפיתוחו ולשגשוגו. הוא היה נקרא לתקופות של שירות מילואים לעתים קרובות ולמרות שנגרמו לו הפסדים בהיותו עצמאי, לא התלונן ולא ניסה להתחמק ממילוי חובתו. כשפרצה מלחמת ששת הימים גויס חיים ויצא עם יחידתו, שנשלחה להלחם בכיבוש ירושלים. בתוך המלחמה הועלה לדרגת סרן ומשהסתיימו הקרבות שוחרר וחזר הביתה לחיק משפחתו. במסגרת עבודתו פעל רבות לפיתוח עסקיו ולהרחבת תחום פעולותיו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא חיים עם יחידתו, שנשלחה לרמת הגולן כדי להשתתף בבלימת כוחות הסורים. הוא נלחם באומץ לב ובתושייה נגד כוחות אויב רבים, בקרבות עקובים מדם. בקרב שריון-בשריון שהתחולל לרגלי תל-פארס ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפגע הטנק של חיים פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-סבא. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, אם ושמונה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. ראש עיריית כפר סבא, עיר מגוריו של חיים, סיפר על דמותו: "חיים היה חניך מוסדות החינוך במושב נווה-ימין ובית-הספר הימי במכמורת, שם קיבל את המטען הרוחני והלאומי שלו. ספוג מטען זה התייצב חיים ביום פקודה בשירות צה"ל, וגם כאן באו לידי ביטוי כשרונותיו ותכונותיו הנעלות. חיים היה פאר המשפחה – דרש מעצמו הרבה, מעולם לא נרתע מהדרך הקשה, הכרוכה במאמץ יתר, הוא לא היסס להקשות על עצמו למען הזולת. יחד עם זאת ידע להתחבב על חבריו והפך להיות מוקד חברתי; כל זאת הודות לאותו קו של כנות ואחריות שאפיין אותו לאורך כל חייו. הוא היה בעל נאמן, אב מסור וידע לבנות קן משפחתי חם, יפה, אפוף אהבה ונאמנות עד בלי די. נפילתו של חיים השרתה אבל כבד לא רק בקרב משפחתו. כל כפר-סבא מתאבלת על נפילתו של אחד מבניה היקרים".
