בוארון, אלי (אליהו)
בנם הבכור של יפה (שולמית) ודוד. נולד ביום י"ז בתמוז תש"ם (1.7.1980) בכפר סבא. אח לאסף, אושרית ועידו. ילד חמד ויפה תואר, שקט ונעים הליכות. אלי התחנך בעירו – בבית הספר היסודי "ברנר", בחטיבת הביניים "שרת", ובבית הספר התיכון "אורט שפירא", שם למד במגמת מכונאות. הוא היה תלמיד חרוץ וממושמע, אהוב ומקובל על מוריו ועל חבריו. תחביביו של אלי היו מגוונים: כחובב ספורט מושבע עמל ללא הרף על שיפור כושרו הגופני, השתתף בחוג קרטה, ושיחק כדורגל בקבוצת "הפועל כפר סבא". אלי גם אהב מאוד לצייר, ניגן בחלילית ועסק בקוסמות. במרכז חייו של אלי עמדה המשפחה. אחיו אסף נולד כשנה אחריו, ושני האחים גדלו יחד כתאומים, וקשורים היו מאוד זה לזה. עידו, האח הצעיר, וגם האחות אושרית ראו באלי את האח הבוגר, השקול והתומך, וביקשו את עצתו בכל דבר ועניין. קשר מיוחד, שהיה לשם דבר במשפחה כולה, נרקם בין אלי לסבו, אבי אביו, שקרא לאלי "באבי". אלי הרבה לעזור בביתו ובכל שעה פנויה עבד עם אביו בחנות המשפחתית. הוריו תיארו אותו כ"מלאך תם וישר" שאהב את החיים והיה נכון לעזור לזולת בכל עת. הצטיינותו של אלי במקצוע ההנדסה וציוניו המעולים אפשרו לו להמשיך ללימודים בכיתה י"ג, אך הוא ציפה לגיוסו בכליון עיניים והחליט לבחור בדרך זו. בעבורו היה השירות בצבא משמעותי ביותר, ואת ייעודו ראה כלוחם ביחידה קרבית. לפיכך, בתקופה שלפני הגיוס, התמיד באימונים קשים כדי להכין עצמו לבאות. עם גיוסו, ב-30.11.1998, הוצב אלי בחיל השריון. הוא היה חדור מוטיבציה, מוכן ומזומן לכל תפקיד ומשימה שיטילו עליו, ושאף להוכיח עצמו. אחיו הצעיר עידו מספר כיצד התגאה באחיו החייל שהיה לוקח אותו בבוקר לגן בטרם חזר לבסיס. אלי נקטף בדמי ימיו, ביום י"ט בטבת תשנ"ט (7.1.1999), והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר הורים, אחות ושני אחים
