בהם, אפרים (ואלטר)

בן דבורה (וואלי) ואריך-מוריץ, נולד ביום כ"ז בתשרי תרפ"ד (7.10.1923) בברלין, בירת גרמניה. בשנת 1934, בהיותו בן 11, עלה לארץ. בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט החל לעבוד כסניטר בבית-החולים המרכזי בעפולה. במלחמת-העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, שירת שנתיים בבריגדה היהודית בדרגת קורפורל (רב-טוראי) והגיע עד ארצות השפלה. עם שחרורו מהצבא הבריטי חזר לעפולה והיה נהג באמבולנס הראשון של בית-החולים. נתחבב מאוד בשל אדיבותו, נועם הליכותיו ונכונותו לעזור לכל דורש. בחורף תש"ח עסק בהובלת פצועי ההתקפות הערביות וכל סכנה לא הרתיעתו בלכתו לאספם מאזורי האש. הוא עמד לבנות בית בישראל, אך החליט להשתתף תחילה בהבטחת העצמאות והשלום לבית ישראל כולו. למרות שהיה באפשרותו להשתחרר משירות צבאי כעובד בשירות חיוני, התנדב לצבא ושירת כחובש פלוגתי בחטיבת "גולני". אפרים נפל בחזית משמר הירדן ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948) על סף ההפוגה באוספו חייל פצוע. למחרת נקבר בראש פינה. ביום ל' בסיוון תשי"ב (23.6.1952) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.