בהיר, צבי (צביקה)
צבי (צביקה), בן רגינה ומשה, נולד ביום ט' בתשרי תש"ח (12.10.1948), בקיבוץ אפיקים להוריו – שרידים יחידים ממשפחה עניפה אשר הושמדה כולה בשואה… הוא סימל דור חדש בארץ לאחר השואה, ובנפילתו הוכחד שם משפחתו לדורי דורות. שנות ילדותו עברו על צביקה בקיבוץ אפיקים ובכפר אזור. בגיל 10 עברה המשפחה לרמת-גן וצביקה החל לימודיו בבית-הספר "המרכז". בסיימו לימודיו בבית-הספר היסודי עבר מבחנים שהצביעו על כשרונות טכניים מעולים, וכך החל צביקה את לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי לטקסטיל על-שם שנקר שברמת-גן. כילד, היה צביקה הרפתקן נועז וחסר פחד. מגיל צעיר הצטיין כספורטאי מעולה. תמיד הקיף עצמו בהמון חבריו – יונק היה מלשד החיים בכל רגע שהוענק לו. בצד תאוות-החיים והעליזות הטבעית שלו, היה צביקה קנאי שואף שלמות וצדק. "לא קל היה לרכוש את ידידותו של צביקה". מספרים חבריו. "צביקה לא סלח מעולם למי שבגד בו. הוא שנא שקרנים וצבועים". (לכן בוודאי הייתה אכזבתו גדולה ביותר על סף מותו הטראגי, כשהופקר על-ידי חבריו בטנק, במשך 10 ימים, עד שמצאו את גופתו). "אך לעומת זאת היה חבר נאמן לידידיו הטובים". צבי גויס לצה"ל, בראשית נובמבר 1966, הוא צורף לחיל השריון, עבר קורס מפקדי טנקים ושימש בתפקיד זה עד שחרורו מצה"ל. בצה"ל הגיע צביקה לדרגת סמל-ראשון. מפקדיו ידעו להעריך את כישוריו. כשזכה להמלצה לשם קבלת דרגת סמל-ראשון, כתב מפקדו: "חייל מצטיין, ממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר". רוב שירותו עבר עליו ביחידת ניסויים סודית, שבה התבלט מבחינה מקצועית וחברתית כאחד. לאחר שסיים את שירותו הצבאי החל לעבוד בהרכבת מדפים ואספקת ציוד משרדי, אך תמיד שאף להיות עצמאי, ואך 3 חודשים טרם נפילתו הפך צביקה לעצמאי בהגשימו חלום ישן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), לחם צביקה עם יחידתו ברמת הגולן. הטנק של צביקה היה השני לאחר הטנק המוביל. מספר מפקדו של צביקה, רב-סרן משה: "יצאנו לפנות בוקר בציר גשר-אריק – חושנייה. יצרתי מגע עם האויב הסורי. לאחר 2 יריות ראשונות מהטנק המוביל – נפגע הטנק של צביקה – הנהג והתותחן נצלו ללא פגיעה. מפקד הטנק, סגן גדעון אורון, נפצע וצביקה היחידי – נפגע קשה ללא יכולת יציאה בכוחות עצמו – הוא נפל בשעות הבוקר לפי דברי חבריו. צביקה הובא לקבורות בחלקה הצבאית שבקרית-שאול. בן 25 היה במותו. הוא השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים שנשלח למשפחה, כתב שר הביטחון דאז משה דיין: "צבי היה חייל מצוין וחבר למופת. כל מי שהכירו – אהבו". וכך כתב מפקדו: "ראויים לציון מסירותו ואומץ לבו של צבי ודבקותו במשימה". במלאת שנה לנופלו הוציאו הוריו לאור ספר לזכרו בגוון חיטה – שעל עטיפתו רשום השם "צביקה".
