בדרי, יעקב

בן הלה ובדרי, נולד ביום י"ג בסיוון תשי"ד (14.6.1954) בבאר-שבע. יעקב התחיל את לימודיו בבית-הספר "נטעים", המשיכם בבית-ספר מקיף והשלים כיתה י' בבית-ספר אקסטרני. בדרך כלל, היה יעקב אחראי ושלו באופיו, אולם בשני מקרים היה מאבד את שלוותו. האחד כאשר נעשה אי-צדק למישהו, והאחר – כל דבר שהתייחס לקבוצת "הפועל" באר-שבע. יעקב היה קשור מאוד למשפחתו, וחבר טוב המוכן תמיד לעזור. באוגוסט 1972 התגייס יעקב לצה"ל ושירת בחיל-השריון. הוא השתלם בכמה קורסים, שימש כתותחן טנק, נהג טנק וטען-קשר, והתמחה בכל מקצועות הטנק. לימים הוא הועלה לדרגת רב"ט. לאחר שהשלים את שירותו הצבאי, התחתן יעקב ומצא את פרנסתו כמנהל מחסני-חירום של מ.ד.א. באר-שבע. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, גויס יעקב לשירות מילואים. באוקטובר 1983 הוא גויס שנית למילואים, והוצב בשמירה על מחבלים בלבנון. ביום כ"ח בחשוון תשמ"ד (4.11.1983), החדירו מחבלים מכונית תופת לבית הממשל הצבאי בצור. בהתפוצצות שאירעה נהרגו ונפצעו עשרות חיילים. בין ההרוגים היה גם יעקב. בן 29 שנים הוא היה במותו. יעקב הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. הוא השאיר אחריו רעיה בהריון, בת, הורים ואחות. שבעה חודשים לאחר נופלו נולד בנו, והוא הנושא את שמו. במכתב תנחומים, שכתב שר הביטחון משה ארנס למשפחה, נאמר: "יעקב נפל בצור שבלבנון, עת התפוצצה מכונית תופת ליד בניין הממשל. יעקב שירת בחיל השריון. היה חייל מצוין וחבר למופת. התנדב לכל משימה והיה אהוב על כל מי שהכירו". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "יעקב שירת ביחידה מאז הקמתה בשנת 1975. במשך תקופת שירותו התגלה כחבר וכרע נאמן, והיה אהוב על חבריו. הצטיין באופיו השקט והצנוע, ומילא בנאמנות את המשימות שהוטלו עליו". לאחר נפילת יעקב וחבריו, התאגדו החיילים ומפקדי הגדוד לעמותה ושמה "שחף". העמותה הקימה אתר הנצחה ביער אשתאול, ומדי שנה נערך במקום טקס אזכרה לנופלים. דליה קציר, אחותו של יעקב ז"ל, הוציאה ספר לזכרו "באִבחת חרב". את הספר ניתן למצוא בבית יד לבנים בבאר-שבע