בדיחי, יהושע (יחיה)

בן מרים ושלום, נולד ביום כ"ד בתמוז תרפ"א (30.7.1921) בתל- אביב, למשפחת פועלים תימנים ותיקים בארץ. בהיותו בן עשר נתייתם מאביו. הוא למד תורה ב"חדר" של עדות המזרח, אך שאף לבית-ספר מודרני. מנעוריו היה פעיל כמדריך בהסתדרות "הנוער העובד" וגילה כושר ארגוני מיוחד. כבן ט"ז היה בהצטרפו לשורות הנוטרים והיה שומר במחצבת הקסטל. חבר ותיק ב"הגנה" ועלה מעלה מעלה בשלבי הפיקוד. תמיד התנדב לכל פעולה נועזת. במלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ואחר-כך שירת כרב-סמל בחי"ל (החטיבה היהודית הלוחמת). בצבא הבריטי ידע תמיד לשמור על כבודו כיהודי גא, ותבע את עלבון דגלנו הלאומי מאת עולביו וזכה להכרה בסגולותיו (מפקדו הבריטי אמר עליו: "הבחור הזה הוא כמו כדור אש בים שלא יכבה לעולם!") עם שחרורו למד את תורת הדיג בהולנד ובשובו לארץ היה בין מייסדי כפר הדייגים "מכמורת" שליד כפר ויתקין. אולם כעבור זמן קצר נקרא שוב לשירות ה"הגנה" לנתניה. כאן אירגן מחדש את חברי ה"הגנה" והקים את החי"ש המקומי. בצה"ל היה מ"פ וזמן קצר לפני נפילתו נתמנה להיות קצין-הדרכה ראשי בחטיבת "אלכסנדרוני". בראש פלוגתו יצא למערכות משמר העמק והגליל העליון. היה "מפקד נועז ומלהיב את אנשיו. בעל מחשבה נקייה וכשרון הסברה בלתי-מצוי" (מדברי האלוף לסקוב), וכל פקודיו היו מוכנים ללכת עימו באש ובמים. "אבא של הפלוגה" כינוהו. ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948) השתתף בכיבוש הכפר קאקון ופיקד על ההיערכות בכפר שנכבש. נפל בעת התקפת-נגד על הכפר. יהושע הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סרן.