בבלי, יוסף

בן מרגלית ונסים, נולד ביום כ' במנחם-אב תרפ"ה 10.10.1925)) בירושלים. תחילה למד בבית-חינוך עממי ואחר-כך בבית-חינוך תיכון בירושלים. מוריו-מחנכיו היו מוסרים לידיו כל תפקיד אחראי, ובאהבתו לאמת וליושר ובאפיו החברתי זכה להערצה מצד כל יודעיו. הצטיין בחוסן-גופו ויפי-תארו, באהבת-הדעת ובשקידה. כשפרצה מלחמת-העולם השנייה – והוא עודנו תלמיד – עזב את ספסל-הלימודים והתגייס לחיל-הים הבריטי. לאחר שחרורו, סמוך לסוף המלחמה, התמסר כולו לפעילות ב"הגנה" ונמנה עם נאמני חבריה. כן הקדיש את זמנו לקריאה, לעיון ולעבודה. בגיל 21 נשא אישה והתפרנס מעבודתו כמכונאי במוסך "פורד" בירושלים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התייצב לשירות מלא בחטיבת ירושלים. ביום י"ז בטבת תש"ח 30.12.1947)) נקרא למלא משימה. בבוקר השכם, בלי לומר לאן הוא הולך, נפרד מבני-ביתו בחיוך על פניו, כולו אומר ביטחון. משימתו היתה ללוות אוטובוס לשכונת תלפיות. באותו ערב הותקף האוטובוס והוא נפצע פצעים אנושים. למחרת, ביום י"ח בטבת תש"ח 31.12.1947)), יצאה נשמתו על שולחן-הניתוחים. יוסף הובא לקבורה בבית-הקברות בהר-הזיתים בירושלים. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.