בביוף, ראובן (“ראובלה”, “רובקה”)

בן רבי ורינה. נולד ביום ט"ז בתמוז תש"ו (15.7.1946) בירושלים. בגיל שבע נתיתם מאביו ומאמו בתוך שבוע ימים וכתום שלושים ימי האבל נקלט במשק הילדים "מוצא" אשר בירושלים, בו גדל והתפתח לשביעת רצונם של מחנכיו מבחינה לימודית, דתית וחברתית. ילד ער היה ונבון וכאשר סיים את המוסד עבר לחברת נוער במשק שלוחות (במסגרת "עליית הנוער") וגם בה התבלט בכשרונותיו הלימודיים וביחסו הרציני לעבודה ועד מהרה נעשה לאחד מעמודי התווך של החברה במשק. היתה לו נטייה למוסיקה ואף לספורט. אחרי שלוש שנות שהותו ב"שלוחות" עבר להמשיך את לימודיו בסמינריון הדתי של עליית הנוער בבית הכרם ושם הוסמך להוראה ולהדרכה. כמורה מוסמך יכול היה שלא להתגייס לשירות צבאי, אך הוא לא כן עשה, ובנובמבר 1965 הסתפח לפלוגה לוחמת ונתקבל ל"גולני" והגיע לדרגת סמל. השתתף במלחמת ששת הימים ולחם ברמה הסורית. אחרי שחרורו שאף להמשיך ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. אך לפני שגמר את שירותו הסדיר, אור ליום כ"ה במרחשון תשכ"ח (28.11.1967) נפל בשעת מילוי תפקידו בסביבות בית יוסף. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. במלאת שנה לנפלו הוכנס ספר תורה על שמו למוסד הילדים "מוצא" וכן נפתחה שם ספרייה תורנית על שמו. ספר לזכרו בשם "ראובן" יצא לאור אחרי נפלו.