בבג’ני, מנחם (פרויז)

מנחם (פרויז), בן בתיה ודוד, נולד בחודש אב תש"ז (אוגוסט 1947) בטהרן שבאירן ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"א (1961). הוא למד בבית-הספר היסודי "אוצר התורה" בטהרן, אחרי-כן המשיך בלימודיו במוסד עליית הנוער בנוה-הדסה. מנחם היה תלמיד חרוץ, שקדן ואהוב על חבריו ועל מוריו. הוא הצטיין במקצועות המתימטיקה וזכה בשבחים רבים ובפרסים על חריצותו ועל התמדתו. כן היה חובב ספורט ובעל אוסף בולים גדול. מטבעו היה חברותי, רחב-לב ומוכן לעזור לזולת. בשל כוחו הפיסי וכושר המנהיגות שלו, חשו חבריו בקרבתו תחושת ביטחון, והוא נהג להגן על החלשים ולעודד אותם. הוא היה מכניס אורחים ואהב לטרוח למענם. מנחם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1966. לפני גיוסו ביקש להתנדב לחיל הצנחנים, אך הוריו מנעוהו מכך, משום שאחיו הבכור שירת אז באותו חיל. מנחם הוצב לחיל השריון, ולאחר הטירונות השתלם בקורס במקצועות טנקים ובקורס תותחני טנקים. הוא היה חייל אחראי והיה אהוב על חבריו בזכות מזגו הטוב וצייתנותו. בתקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, והרבה לכתוב הביתה, אך לא סיפר להם דבר על קשייו ועל האימונים המפרכים. בחופשות היה מביא עמו הביתה חברים מיחידתו, שגרו הרחק מן הבסיס. מנחם השתתף במלחמה בשנת 1967 והוענק לו על כך "אות מלחמת ששת הימים". בתעודת השחרור שניתנה לו עם שחרורו מהשירות הסדיר, כתב מפקדו: "מנחם הוא חייל מסור וממושמע. הוא מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו". בקרב ידידיו נודע כבן נאמן להוריו, כבעל אוהב וכאב מסור לילדיו. צנוע היה, ישר ובעל מצפון. בעבודתו היה קפדן מאוד ושקד הרבה על טיבה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מנחם בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"ד בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בכביש חושנייה המוליך אל נחל גשור, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה, ומנחם נהרג במקום. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים, אב, אם, שישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מנחם מילא את תפקידיו ביעילות, בנאמנות ובמסירות נפש".