באר, מרדכי (“מוצו”)

בן יעקב ופרומה. נולד ביום ג' בניסן תשי"ג (17.3.1953) בכפר סבא. הוא למד בבית הספר היסודי ע"ש אוסישקין וסיים במגמה הריאלית בבית ספר התיכון ע"ש ברל כצנלסון בכפר סבא. בנעוריו הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" קבוצת "ארז", ותחילה היה חניך ואחר כך נעשה מדריך. הוא היה נער שקט, מצטנע, מופנם ורגיש מאוד. רגישותו ועדינותו הרבה מורגשות היטב בשירים הליריים הרבים שכתב. הוא היה פעיל ביותר בין חבריו ושימש כרוח החיה בקבוצה, בארגון מסיבות ומשחקים. במשחקי חברה, כגון "שח", "דמקה" ושש-בש הצטיין מאוד, אך את רוב מרצו הקדיש לכדורגל. אף על פי שהיה חבר בתנועת נוער, הצטיין בריקודים סלוניים. מורתו בבית הספר היסודי זוכרת אותו כך: "מרדכי לא התבלט בכיתה, לא נדחף לראש התור, לא הרים את קולו, אבל בלט בצניעותו ובעדינותו. בקולו הרך ובמבט עיניו הפיקחיות ניכרו מחשבה ועמקות – – – על פניו היה תמיד חיוך. מרדכי היה תלמיד מוכשר". כמי שחונך וחינך להגשמה, הקים יחד עם חבריו לתנועה גרעין נח"ל, ובהצטרפות לקיבוץ כנח"לאי הגשים את האידיאלים שהדריכו אותו. מרדכי התגייס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 ועם חבריו הצטרף לנח"ל. הוא היה בשל"ת מוקדם בקיבוץ צרעה ליד ירושלים. בקיבוץ התנדב לעזור בקליטת עלייה ופעם בשבוע היה נוסע לבית שמש כדי לתת לילדי עולים שיעורי עזר באנגלית ובמתמטיקה. כעבור זמן פעל רבות בעזרה לילדים נחשלים בלימודים (הפעם לילדי בית שאן) וראה בכך משימה ראשונה במעלה. הוא היה גם ראשון הנחלצים לעזרת ילדים בעייתיים בטבריה. בטירונות נתגלתה עוד תכונה מצויינת באופיו. אף על פי שלא הקפיד על חיצוניות ועל לבוש מסודר, הקפיד בקנאות בכל הנוגע לנקיון הנשק והחגור. הוא היה יושב ומנקה את הנשק כשקוע במלאכת קודש. אחרי סיום הטירונות עבר עם הגרעין לקבוצת כנרת ולפעילות מבצעית. הוא השתתף במארבים רבים ותמיד היה יוצא מוכן לפעולה כהלכה. הוא עשה את כל "העבודה השחורה", הקשורה ביציאה וטיפל בפרטים כאילו היה הוא המ"מ. בתקופה שעשה בקליה הגיע לשיא ביציאה למארבים – 54 במספר. תמיד היה מתנדב וגם לפעולה האחרונה, שממנה לא שב, יצא בהתנדבות. ביום י' בשבט תשל"ג (13.1.1973) נפל מרדכי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית הקברות בכפר סבא. לאחר נפילתו הוציאו חבריו לגרעין חוברת לזכרו.