בארי, אברהם (אבי)

בן נעמי ומנחם בורנשטיין, נולד ביום כ"ז באלול תרצ"ח (23.9.1938) בפתח-תקוה. את לימודיו החל אבי בבית-הספר היסודי "פיק"א", והמשיכם בבית-הספר התיכון "ברנר". בעת לימודיו בבית-הספר התיכון השתתף אבי בפעולות של גדנ"ע אוויר, והיה מדריך של קבוצת נוער במקום מגוריו, פתח-תקוה. בשנת 1957 התגייס אבי לצה"ל. הוא ראה את עתידו במסגרת הצבאית, ולאחר שסיים את השירות הסדיר חתם על המשך שירות בצבא הקבע. הוא נשלח מטעם הצבא לצרפת, לצורך לימודים, שיכשירוהו לקלוט את ה"כלים" החדשים שרכשה ישראל באותם הימים מצרפת. כשמלאו לו 28 שנים, והוא כבר נשוי לבלומה (פרחיה) בחירת ליבו, ואב לאיריס, יצא לקורס קצינים. כשסיים את קורס הקצינים הוצב אבי בחיל-התותחנים, בפיקוד הדרום. עקב כך עברה המשפחה לגור בבאר-שבע. כשהסתיימה מלחמת ששת הימים, מונה אבי לקצין אחזקה פיקודי, ובתוקף תפקידו היה אחראי על מבצע שיקום הכלים שהשתתפו במלחמה. באותה תקופה נולדה בתו השנייה מיכל, ואחריה נולד ארז. לידתו של הבן גרמה שמחה אין קץ לאבי. הוא ראה בו יורש, שלימים ימשיך את דרכו שלו בצה"ל. אבי המשיך לשרת בצבא הקבע בפיקוד הדרום. במלחמת יום-הכיפורים היה מפקד הרק"ם ביחש"ם, ונשלח לחזית כדי לתחזק את אוגדתו של אריק שרון. באותה תקופה נתגלתה אצלו מחלה קשה שהחלה להציק לו. הרופאים ציוו עליו מנוחה מוחלטת, אך במקום זאת, יצא אבי לחזית והמשיך במסירות בתפקידיו ומילאם באחריות רבה ותוך התעלמות מבעיותיו ומכאוביו. לאחר המלחמה הוא מונה לסגן מפקד חימוש פיקודי. ושוב, כמו לאחר המלחמה הקודמת, קיבל אבי על עצמו להחזיר את הכלים למצבם התקין ולהכשירם לפעולה. בזמנו הפנוי, בשעות הערב, הוא למד בקורס למינהל ציבורי. לשיא פעילותו הגיע אבי כשמונה למפקד היחש"ם, תפקיד שבו ראה את התגשמות המאוויים של כל קצין חימוש מעולה. לאחר שלוש וחצי שנים בתפקיד זה, מונה אבי לראש ענף שדה במפקדת קצין חימוש ראשי. בתפקידו זה הוא תרם מניסיונו ואחריותו הרבים לכלל הצבא. במשך השנים סבל אבי ממחלתו, אך זו לא הצליחה לפגום במסירותו לתפקידו בצבא. ביום ט"ו באב תשמ"ג (25.7.1983), נפל אבי בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. הוא השאיר אחריו אישה, שתי בנות, בן, הורים ואחות