באקרי, סלומון (“מסעוד”, “ג’ינג’י”)

בן רחמים ואסתר. נולד ביום ד' בניסן תש"א (1.3.1941) בעיר אלואד אשר באלג'יר. לארץ עלתה המשפחה בשנת 1950 ולאחר מכן סיים סולומון את לימודיו היסודיים בבית הספר במושב יושביה שבנגב. נטה לספורט והיה מדריך קבוצות ספורט באיזור. מאחר שהיה המפרנס האחד למשפחתו הענפה נאלץ לצאת לעבודה חקלאית. לצה"ל גויס בפברואר 1959 והתנדב לחיל הצנחנים בסיירת וגם שירת בהנדסה קרבית. דאגתו ואהבתו לאדמה ולמושבו, שבה עברו עליו י"ז שנה העירו בו כיסופים אל כל הטוב והיפה שבחיים. בשיחותיו היה מעלה את נושא הבטחון והבניין בארץ ורצה להיות בין ההולכים ראשונה. אמונתו היתה חזקה באיחוד העם. השתתף במלחמת ששת הימים כחבלן וכסייר וביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות נפל בקרב שנערך ליד משלטי רפיח. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בחוברת ההנצחה לזכר בני "הפועל המזרחי" שנפלו על משמרתם הנקראת "אשי ישראל" הועלה זכרו.