באסל, יהודה (אודי)

בן שושנה וזכריה, נולד ביום י"ב באלול תשמ"ה (29.8.1985) במושב ינון, שם גדל והתחנך. אודי, בן זקונים למייסדי המושב, אח לבת אורן, יגאל, יעל, רזיאל ויוסף. את דרכו החינוכית החל בגן הילדים במושב, משם עבר לבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "יד חזון" שבבאר טוביה, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון האזורי בבאר טוביה. בראשית אוגוסט 2004 אודי התגייס לצה"ל והחל במסלול לוחם בגדוד 13, בחטיבת "גולני". לאחר שסיים את האימון המתקדם כקלע מצטיין וחייל למופת, יצא לקורס מ"כים מוקדם מהרגיל. בסיום הקורס היה אודי למפקד כיתת טירונים בפלוגת המסלול של מרץ 2005. בסיום המסלול עבר בהמלצת מפקדיו לפלוגה המבצעית למחלקת החוד יחד עם חבריו בני מחזור אוגוסט 2004. אודי היה אדם מדהים, חבר אמיתי ואישיות מופלאה. שתי התכונות הבולטות ביותר שאפיינו אותו היו: שמחת החיים והשאיפה לשלמות ולמקצועיות. תמיד חיוך רחב נסוך על פניו, חיוך שהקרין גם על הסובבים אותו. יהודה התעתד לצאת לקורס קצינים לאחר המבצע שבו נפל, אך הוא לא זכה לכך. ביום חמישי, י' בתמוז תשס"ו (6.7.2006) נפגע אודי מירי כוחותינו במהלך מבצע ברצועת עזה. בן עשרים-ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר ורבורג. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. לזכרו של אודי הוקם אתר אינטרנט שכתובתו: http://www.judah-bass.ad-olam.co.il/Obituary.aspx?cpage=3 מתוך דברי זכריה, אביו של אודי: "לאודי חמודי היקר ממאור עיני, מעולם לא היה עולם קסום ואוצר גלום כמוך. עליך אבכה יום וליל כי אתה נשמה, אתה תפארת היצירה, ממש מושלם. בורא עולם עצר רגע קט והחליט לברוא אותך, אתה היית יחיד ומיוחד, גוף מהמם ונשמת מלאך. עליך נאמר 'תפארת בנים כוחם והדר זקנים שיבה' שלא זכית לכך וחבל. קולך כקול זמיר וצחוקך נשמע מרחוק, נוכחותך שמחת חיים מלאה אושר. היית דוגמא ומופת בשירותך הצבאי במשפחת 'גולני'. היית גיבור כארי לא ידעת פחד מהו. הפיקוד הגבוה העניק לך תעודות הצטיינות למכביר ובשורה התחתונה עצום שאתה הפיקוד של מחר בצה"ל. אם שמי השמים יריעה והים דיו, לא יספיקו לתאר ולו מעט מאישיותך המופלאה…". בתום ה"שבעה" ספדה לו אימו שושנה: "בני הצעיר יהודה / מחמד עיני תפארת הבנים, ופרח שושנים. / אתה נעלמת לנו פתאום / ומעתה נראה אותך רק בחלום, / אתה אגדה שכולם מתפעלים מטוב טעמה / ומייחלים להידמות לדמותה. / מספרי מוסר וגבורה לא משכת יד / ולחוכמה אמרת, אחותי את / פשוט אתה מיוחד וגיבור הדור. // בני יהודה הצעיר, / שמעתי שהיום יש לך שיכון חדש, / אך לא כך רצינו שתעלם פתאום / ואפילו הפלאפון הפסיק לפעום, / כי נשמתי כבר פורחת / ולעולם לא תמצא נחת / אז קום יהודה כאן זה לא המקום!!! / בוא נלך יהודה מכאן יד ביד / אתן לך לשתות, אנשום אותך, / ותראה כמה זה כל כך טוב. / תרשה  לי להוסיף שלוש מילים: / "ישמור אותך האלוקים"." על קברו ספד לו אחיו רז: "אודי חמודי יקר שלנו, אהוב שלנו, טיפוס כזה ביישן נחבא אל עצמו, הרגשת תמיד נבוך כששאלנו מה קורה? איך בצבא? מה עושים? האח הקטן, בן הזקונים שלנו, מתוק שלנו כמה שאנו אוהבים אותך. היינו תקופה די ממושכת אחד בתוך השני, אתה ממתין לגיוס ואני בראיונות עבודה. משחקים בפלייסטיישן שעות על גבי שעות, שנאת להפסיד. זורק את השלט ויורד למטה, ואני הייתי נקרע. אחי היקר יהודה תם מסעך פה. אדמת הדם הארורה האם הרוות את צמאונך? ואני כבר סופר את הימים עד שניפגש שוב ונצחק אחד אל השני… שיירת מלאכי שרת תוביל אותך למקומך הראוי! ואני עוד אגיע למקום שבו ישבנו וצחקנו והרמנו לחיים, ואז ארים כוסית אחת לכבודך. לכבודך יהודה, אודי, אודי חמודי. לכבודך נרים כוסית, לחייך, לחיי 20 שנים של אושר…". אחותו יעל, ספדה לו: "אחי הצעיר יהודה, קראנו לך אודי – אודי חמודי, כבר גדלת והיית לעלם חמודות ואנחנו התעקשנו, כשצחוק מלווה את פנינו – אודי חמודי. כשהטלפון היה מצלצל אבא היה צועק בקולות של שמחה ואומר: "אודי, עיניים שלי". ועכשיו, הקולות הם קולות עצב. שולחן שישי יהיה ריק בלעדיך. אמך הגנרלית הרי לא מתחילה לפני שאתה מגיע לשולחן. נהגת לקרוא לה גם כוח שושנה כי הייתה מגיעה לכל מקום בו היית. אנחנו נצחק אך הכאב יהיה חרוט בליבנו לעד…" ישראלה באסל, גיסתו של אודי, כתבה לזכרו את השיר "המלאך שלנו":  "כשאתה נכנס בערב בדלת / אתה מעיר את כל החדר / עם החיוך והצחוק שלך / שאף פעם לא יורד מהפנים / תמיד היית ילד טוב ומקסים / שלא עושה רע לאף אחד / תמיד עשית כיף חיים / אז שיסבירו לי / למה לוקחים את הטובים ביותר?! / הרי לכולם דאגת / ועל כולם שמרת / נקווה שתשמור עלינו ממרומים / ושתמשיך לחייך ולצחוק כמו תמיד / וכמו שהבטחתי / לעולם לא נשכח אותך ונאהב אותך לנצח / אתה תישאר חקוק בליבנו תמיד". אחיינו של אודי, ניר, כותב לו: "אודי שלי, תמיד שאלתי את סבתא וסבא מתי אתה חוזר מהבסיס כדי שאוכל לבוא אליך… וכשהייתי בא אליך זה היה היום הכי מאושר בחיים שלי. אתה זוכר איך היינו משחקים, אני, אתה ורז בדמקה כל פעם שהיית חוזר מהבסיס וכשהיית מפסיד היית ממשיך לנסות עד שהיית מנצח את כולם ומסתכל לשמיים בגאווה גדולה… וכשהיינו קטנים היינו רבים ומעצבנים את סבתא והיא הייתה רודפת אחרינו עם "המריטה" אני בטוח שאתה זוכר …. אני לא יודע מה אני עושה פה בלעדיך… עברתי איתך את כל הילדות שלי, אתה היית ותמיד תהיה האח הגדול שלי ששומר עלי מכל וכל … אני יודע שאתה שומע את זעקתנו מצער וכאב חזק… אני תמיד אזכור אותך… הלוואי שהייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור ולהיות איתך בכל רגעי השמחה והכאב, רק להיות איתך ולחבק אותך… אודי שלי אוהב אותך, תשמור עלינו מלמעלה ותחבק את כולנו כמו שהיית נוהג לעשות כל פעם שהיינו עצובים ושמחים. אוהב אותך ותמיד אוהב, מתגעגע אליך אח גדול שלי". אחייניו של אודי, איתי, רותם, אוראל ולירן כתבו את השיר "המלאך שלנו" המוקדש באהבה לזכרו: "כמלאך מן השמיים / הוא נח בשלווה / מפזר רגעים של קסם / מושך אליו אהבה / נזכור אותך לעד מלאך שלנו / נזכור ולא נשכח / יהי זכרך ברוך לעולמים / ויעטפו אותך תמיד המלאכים!!!!… מבטיחים לעולם לא לשכוח אותך ולאהוב אותך לעד". מתוך הספדו של סמח"ט 'גולני': "… אודי ביקשת להיות קרבי, רצית לתת את הלב והנשמה ל'גולני' ואנו ב'גולני' החזרנו לך אהבה. התלבטת באשר לעתידך הצבאי, מצד אחד רצית להיות קצין ב'גולני' אך מצד שני גם חלמת על טיולים, מחוזות רחוקים וחופש. יואב המג"ד רצה שתהיה בצוות החפ"ק שלו ולא בכדי, הצניעות שלך, הצחוק, האופטימיות והמסירות עשו אותך לחבר שכולם רוצים להיות בקרבתו – לוחמים ומפקדים. אודי אח יקר שלנו, לוחם מצוין ובעיקר חבר אמיתי. "שלשום בלילה יצאת יחד עם חבריך הטובים למבצע 'אלוני הבשן' במטרה להגן על תושבי אזור הרצועה ולהלחם במי שקם להורגנו. כמו תמיד וכרוח 'גולני' ביצעת את המשימה ללא לאות, תוך הפגנת אומץ ורוח לחימה אמיתית… "אתמול כשיצאתי מביתך הבנתי מאיפה ינקת את ערכיך ומעלותיך הרבות. אמך שושנה ריגשה אותי במיוחד , 'כוח שושנה' קראת לה, זו אמא לוחמת 'גולנצ'יקית' אמיתית שהגיעה באוטובסים ובטרמפים לכל מוצב ולכל מאהל בו היית, עמוסה בדברים טובים ובעיקר בהמון חיבוקים ואהבה. אחיך סיפרו שאתה זן נדיר, בן הזקונים שהצליח בכל מעשה ידיו ודאג לשלום כולם. בחור מצחיק, גבר אמיתי, בעל נפש זהב וחיוך כובש. "נזכור את אודי ונשמר את דרכו הצנועה, מלאת השמחה והחברית. היו גאים בבנכם המיוחד כפי שאנחנו גאים בו, לוחם שהתנדב ושאף להיות בחוד החנית של צה"ל, חבר ואדם נפלא שתרם ככל יכולתו והיה נכון להסתער יחד עם חבריו במשימה קשה זו". רבני המושב, הרב יוסף והרב משה עמר כותבים למשפחה: "אודי האהוב, לא רק כבש יעדים צבאיים, הוא גם כבש לבבות. מספרים עליו כולם כי היה צנוע ו'נשמה טובה', בעל לב רחב וחביב על כולם. את כל הערכים והמידות הטובות שלו ינק הוא מכם, ממשפחתו האהובה והיקרה, אנשים טובים וגומלי חסדים". אביחי דן, חברו של אודי מהשירות הצבאי, כותב: "יהודה אח שלי , אני רוצה שתדע שלמרות שלא ראיתי אותך כבר הרבה זמן בשבילי אתה עדיין פה. אתה פשוט לא איתנו פיזית בצחוקים בבסיס, או בהליכה ארוכה ומעייפת בלבנון, בחדר עם אלמוג, איתי ועם אזולאי, אבל בשבילי אתה עדיין פה. אני גומר שבוע בלבנון ודבר ראשון בא להתקשר אליך לספר לך על הפעילות… וכל הזמן המחשבה שאתה חוזר, שרק יצאת להפניה או סידור בבית ואתה חוזר ונכנס תיכף לחדר עם תיק מבולגן וגיטרה שלא קשורה וחיוך ענק, וכרגיל חיבוק עם כל אחד, ושנייה אחרי שאתה מניח את הדברים כולם כבר עליך 'בערימת ילדים' על המיטה שלך וסמיכת הפליז שלא מתחלפת. גומרים סיור של 8 שעות ואני מחכה לך לסיגריה ולקולה שאחריי ולבלבל ת'מח על שטויות: יום שישי בבית, חברות, ידידות, תיכנונים כשנשתחרר וניסע לעבוד בארה"ב. אתה מודאג איך תעשה את המיליון הראשון שלך ואנחנו צוחקים עליך, אתה ואזולאי נכנסים לויכוחים של תוך הלילה… תמיד תהיה איתי אם זה בפעילות בלבנון ואם זה בטיול בעולם, תמיד אתה שם איתי נותן עצות עם חיוך ענק. אוהב אותך לנצח". "שיר ליהודה" נכתב לזכרו על-ידי עידו שטרימברג, הולחן והושר על-ידי דניאל יפה, חברו לצבא: "הבטחת שתחזור ויצאת אל השחור / ואתה אחד כזה שמקיים / השארנו את האור אולי תפתיע מאחור / צעקנו אין תשובה כמו מתעלם // לא יכול להניח את העט / לכל דמעה יש סיפור לתת / והסיפור שלך נראה כשועט / אל העולם הגדול את כולו לשאת // פזמון: איך אדם כל כך גדול הופך לזיכרון / ואיך שנייה אחת גרמה לשיגעון / ואיך זה שהצחוק לעולם ידום / כתמונה פיכחת בעולם של שיכרון // איש זקן אמר / הפיתרון הוא המחר / כל העולם בשלו / אך הכאב נשאר / עזבת כה מוקדם / וכאן אנחנו ניצבים / איש לא ידע לאן / ידעו רק המלאכים". מאיה קסלאן היועצת ומשפחת תיכון באר-טוביה: "אודי שלנו, אהבנו אותך כמו בן. להוריך היית בן הזקונים ולנו אחד מתלמידינו "עולם ומלואו". החיוך השובה שלך, נועם הליכותיך וצניעותך הרבה קנו את לבנו. למדנו להכיר אותך בתקופת לימודיך בתיכון. ידענו שאתה בחור טוב לב, מסור להוריך, בן למופת, עוזר ותומך במשפחה לאורך כל הדרך. ידענו שלמרות הכל תתגבר ותתמודד עם החיים, והוכחת זאת בגדול! לקחת אחריות רבה עם גיוסך לצה"ל. בחרת להיות לוחם קרבי ב'גולני', רצית לתת ולתרום למדינה, והפכת להיות מקור לגאווה למשפחתך. אנחנו משפחת תיכון באר-טוביה, חבריך ומוריך לא נפסיק לאהוב אותך ולא נשכח אותך". אייל בן יהודה, החובש הפלוגתי, כותב: "יהלום מלוטש, יש הרבה אנשים שאני יודע שאם הם היו הולכים מאיתנו היו אומרים שהם היו אנשים שקטים או מופנמים או מוכרים רק למספר מועט של אנשים, אבל אתה כידוע כל כך ההפך מזה, לא היה דומיננטי ממך במחלקה… אם רציתי משהו מהמחלקה שלך הייתי תמיד מבקש ממך כמובן ואם הרגשתי קירבה חברית יותר משאר המחלקה שלך זה היה לך. בגלל שכולם הכירו אותך ואהבו אותך והעריכו אותך וסמכו עליך. כך גם יותר כאב לי כשטיפלתי בך באותו בית מקולל וראיתי שהפציעה קשה ואותם פנים שתמיד עם חיוך על הפנים היו מקובעות ומתאמצות להילחם בפציעה ולנשום בשארית כוחותיך. הבנתי איזה נשמה גדולה נמצאת בסיכון ועם כל הכאב התעשתנו והוצאנו אותך מהבית לכיוון הטנק כשאתה עדיין חי ונושם. ואולי זו הייתה אשליה ומן אופוריה שכזו אבל באמת האמנתי שיש סיכוי וזה גם מה שאמרתי לכולם בבית ששאלו אותי מיד לאחר הפינוי. קיוויתי לסוג של נס שחשבתי שהוא אפשרי. פרצתי בבכי מספר פעמים יותר מאוחר באותו הבית לאחר שהודיעו לי שלא החזקת מעמד והלכת מאיתנו. לפעמים מקצרים לי את השם אנשים וקוראים לי יהודה ותמיד מיד אני חושב עליך אבל לא אני ולא אף אחד אחר דומה לך או מיוחד כמוך וכמו שאלירז היה אומר 'יהלום מלוטש'.".