באואר, משה (“מונדקי”, “מנזו”)

בן אשר-זליג וינטה. נולד ביום ט"ז בסיון תר"ף (2.6.1920) בלבוב שבפולין. משחר-ילדותו חונך ברוח הציוניות המדינית הלוחמת. למד שש שנים בבית-ספר תיכון בעירו. בימי מלחמת-העולם השניה נתגלגל לתורכיסטן ומייד התנדב לצבא האדום, אבל כאזרח פולני לשעבר נדחתה בקשתו והוא הועבר לפלוגת-עבודה. אחרי גלגולים שונים עלה בידו לעבור לחיל-האויר הפולני שהוקם בברית-המועצות. היה אחד היהודים המעטים שנשלח לבית-ספר לקצינים נווטים בצ'קלוב שברוסיה. אחרי סיימו את לימודיו שם השתתף כנווט-מטילן בכמה חזיתות ומערכות נגד הגרמנים. לא פעם זכה באותות-הצטיינות ושמו צוין לשבח. התגאה ביהדותו וראה במלחמה נגד הגרמנים את ההכנה למלחמת-עמו לעצמאות בארצו. כתום המלחמה המשיך לשרת בחיל-האויר הפולני בתור נווט-טייסת. עם הכרזת או"ם ובימי ההכנות למלחמת-הקוממיות דרש באופן גלוי ורשמי את שחרורו מן הצבא הפולני ורק אחרי מאמצים רבים ובהתערבותם האישית של אנשים רמי-מעלה עלה בידו להשתחרר. אולם לצערו לא הגיע לארץ אלא עם גמר הקרבות ולמרות גילו (שלא היה גיל-הגיוס) ואי-ידיעה מוחלטת של השפה העברית התנדב מייד לשירות-קבע בחיל-האויר. מילא תפקידים שונים כנווט ועלה בסולם הדרגות והפיקוד. את עיקר פעולתו הקדיש להדרכת נווטים ובמספר חניכיו שגדל והלך מצא את סיפוקו המלא. שימש כמפקד בית-ספר לאימון-נווטים. כל מפקדיו, פקודיו, חניכיו וחבריו העריצוהו וחיבבוהו. כל בני-משפחתו ניספו בידי הנאצים וכמה מקרוביו הנמצאים באמריקה הדרומית הזמינוהו להגר אליהם, אלא שהוא דחה את הזמנתם מרוב אהבתו לארצו ומרצונו לגדל את בתו על אדמת-המולדת. ביום כ' באדר ב' תשי"ד (25.3.1954) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה ובת.