אתקין, אהרון

בן שרה ודוד שלמה. נולד בניסן תרנ"ח (1898) בהורודוק פלך ויטבסק, רוסיה הלבנה. למד ב"חדרים" ואחר כך בבית ספר. לימים עברו הוריו לגור בלודז' שבפולין ומאחר שפרנסתם לא היתה מצויה בשפע, נאלץ להשתכר בגיל צעיר לצורך רכישת ספרי לימוד. בבית הוריו ספג את מסורת ישראל וכך נמשך גם לרעיון הציוני. בגיל 13 ברח מן הבית, הבריח את הגבול לאוסטריה ומשם הגיע לנמל טריאסטה והתגנב לאניה המפליגה לארץ-ישראל. באניה הציע עזרתו לטבח ותמורת עבודתו קיבל מחסה ומזון כל זמן הנסיעה. בנמל יפו, שאליו הגיעה האניה, הציג לפני הפקיד התורכי תעודה שהפקיד לא התמצא בה וכך הותרה כניסתו לארץ. כאן עשה תחילה כפועל בניין – הוא היה בין בוני הגימנסיה הרצליה – ואחר כך עבד במערכת העתון "הפועל הצעיר", אך לא מצא סיפוק בעבודה בעיר ופנה לחיי חקלאות. תחילת דרכו החדשה היתה בחולדה ושם עבד בפלחה ובמטע. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר עם חבריו מחולדה לבאר טוביה ושם הקימו קבוצה שהתחילה לעבד משקים שנעזבו מבעליהם. כאן התמסר לעבודה וגם לשמירה וקשר קשרי ידידות עם ערביי הכפרים הסמוכים. זמן מה גם עבד עבודת כפייה כעגלון בשירות הצבא התורכי בחזית עזה – באר שבע. כשנכנס הצבא הבריטי לדרום הארץ וקם הגדוד העברי הארצישראלי, היה בין המתנדבים לגדוד והגיע בו לדרגת סרג'נט (סמל). לאחר פירוק הגדוד שב לקבוצתו באר טוביה, אבל זו לא החזיקה מעמד בכפר ואז הצטרף למייסדי קבוצת גבע שבעמק יזרעאל המזרחי. בגבע עסק בכל ענפי המשק, אבל דלקת כרונית שפגעה בידו מנעה ממנו את המשך עבודת הכפיים ולכן נטל על עצמו את השמירה בלילה. הוא נתמנה למוכתר של גבע וייצג אותה כלפי השלטונות והשכנים. בזכות הקשרים הטובים שקשר גם כאן עם השכנים הערבים סייע ביד הקרן הקיימת לישראל לרכוש בסביבה שטחי אדמה נוספים להרחבת ההתיישבות. בצד פעילות זו שימש תקופת-מה כמדריך לצעירי תנועת "גורדוניה" בחולדה והקנה להם מנסיונו הרב בעבודה. בשנת 1935 יצא בשליחות הסתדרות העובדים ל"החלוץ" בווינה. בימי מאורעות תרפ"ט הקדיש עצמו לתפקידי ההגנה, היה אחראי לבטחון גוש חרוד ונתן יד להקמת ישובי "חומה ומגדל", ביניהם ניר דוד, שדה נחום, טירת צבי ומעוז. כן דאג לביצור הישובים, התפתחותם ויצירת קשר בינם לבין נקודות הישוב הקיימות. בד בבד עם פעילות זו נאלצו להתמודד עם השלטון הבריטי. אהרון, ששלט בשפה האנגלית והכיר את המערכת, הקדיש מזמנו גם לפעילות זו. בי"ח באלול תרצ"ח (14.9.1938) נסע עם חיים שטורמן ודוד מוסנזון לקבוע מקום לישובים נווה-איתן וכפר רופין. בדרכם משם לטירת-צבי עלתה מכוניתם על מוקש. שלושתם נהרגו במקום. על אהרון כתב אחד החברים: "… עליו אנו יכולים לומר, כי הוא קנה וקידש את הארץ לא רק בטבעת אחת של ייסורין שארץ ישראל נקנית בהם כי אם בשלשלת ארוכה של ייסורי עבודה בבניינה וביישובה, בהם היה הוא תמיד מן הראשונים, במלחמתו על הארץ – בהיספחו לגדוד העברי – וב'הגנה' שבה עסק בחירוף נפש כל השנים האחרונות, עד שלבסוף קידש גם אותה בדמיו". אהרון נטמן בקיבוץ גבע. הניח אשה ושלושה בנים. הצעיר בהם נפל במלחמת יום הכיפורים. קבוצת גבע הוציאה לאור שתי חוברות ובהן מאמרים לזכרו ופרקי חייו. גן השלושה (הסחנה) נקרא על שם אהרון ושני חבריו שנפלו עמו.