אשתר, שמעון

שמעון, בן לאה וניסים, נולד ביום ב' בתשרי תשי"א 13.9.1950)) בחדרה. הוא סיים את חוק לימודיו היסודיים בבית-הספר על-שם ארלוזורוב. לאחר סיום לימודיו היסודיים המשיך ללמוד במסגרת חברת-הנוער של קיבוץ סאסא, שם עשה חמש שנים וסיים שלוש שנות לימוד במסגרת תיכונית ושנה אחת בבית-ספר "נעורים". מגיל עשר היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ופעל בקן התנועה. הוא היה עלם נאה ועדין-נפש, שאהב יופי ואהב חיים, בעל קול ערב, חביב ונוח לבריות, ספורטאי טוב, שהתבלט בייחוד כשחקן כדורסל וכדורגל. שמעון נהג לצאת לדיג ולהביא את שללו לאמו שאותה אהב בכל ליבו. היא הייתה לו חברה ואם כאחת. בכל בעיותיו נהג להתייעץ אתה ולא אחת הצליח גם לעזור לה בעצה טובה, ברוב תבונתו. שמעון ידע לכבד כל אדם וחבריו אהבו את חברתו. הוא השרה סביבו-רוח טובה, עליזות ושמחת-חיים. שמעון גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והוצב לחיל ההנדסה. הוא הוכשר כמפעיל ציוד-מכני כבד ובכל הקורסים החיליים השיג ציונים גבוהים ביותר. הוא הצטיין בכל הקשור בהפעלת הציוד ובביצוע העבודות וזכה להערכה רבה. במחצית אוגוסט 1971 כשמאחוריו שירות ללא-דופי, סיים שמעון את שירותו הסדיר. המקצוע שרכש בצה"ל עמד לשמעון בבחירת תחום עבודתו האזרחית והוא פנה לעבודות בינוי ועפר והחל לעבוד בדרום הארץ, אצל קבלן פרטי. במלחמת יום-הכיפורים סופח שמעון ליחידת שריון ברמת-הגולן, וגם שם הפעיל ציוד-מכני כבד, כשהוא עובד ללא ליאות בהקמת ביצורים ביישור השטח והכשרתו, ככל שהטילו עליו מפקדיו והרבה יותר מאשר צווה לעשות. הוא עשה מלאכתו ביעילות ובדייקנות, תוך התעלמות מוחלטת ממוראות המלחמה שהשתוללה סביבו. ביום י' בתשרי תשל"ד (18.10.1973), הוטל על שמעון לנסות ולשפר עמדות באזור תל-שמס. בריכוז האופייני לו, ומתוך התעלמות מאש האויב, הפעיל את הטרקטור עד שנפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתבו למשפחה השכולה כתב עליו מפקדו: "בנכם שמעון, אשר נפל בתל-שמס היה מהמסורים והיעילים שבין חיילי הגדוד. התבלט תמיד במסירותו וברצונו העז לעזור לאחרים ועל כך אהבוהו כל הסובבים אותו. מותו הכה בתדהמה את חבריו. מפקדי הגדוד וחייליו עומדים דום לזכרו;" והוסיפו אמו ואחיותיו: "אישיותו הנעלה של שמעון, חדוות-החיים שהייתה בו, יחסו האישי והכן לכל חבריו ולמשפחתו, משאירים בחבריו ובנו טעם טוב לחיים". המשפחה תרמה ספר תורה להנצחת זכרו