בן בתיה ואורי חיים. נולד ביום ז' בשבט תשל"א (2.2.1971) בקבוצת יבנה, בן שני למשפחה בת ארבעה ילדים. עזרא נשא את שמו של דודו, אחי אביו, ששירת כמפקד כיתה בצנחנים ונפל במהלך מרדף אחרי מחבלים בבקעת הירדן. סבתו, מצד אמו, נהרגה במלחמת השחרור בהפצצת מטוסים מצריים על קבוצת יבנה. כשמלאו לעזרא שלוש שנים, עברה המשפחה להתגורר במושב תקומה. עזרא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ סעד בחטיבת הביניים, בישיבת "בית יהודה" בכפר מימון ובבית-הספר התיכון-דתי "הימלפרב" בירושלים. עזרא היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא", בילדותו כחניך ובנעוריו כמדריך. "אוהב טיולים מושבע" שהרבה לטייל ברחבי הארץ. בתום לימודיו התיכוניים יצא עזרא להעשיר את השכלתו התורנית ולהכשיר עצמו לצה"ל במכינה הישיבתית "עלי" שבשומרון. הרב, שעמד בראש הישיבה, שפך אור על דמותו ואישיותו של עזרא: "עזרא היה בין התלמידים שיוצרים תחושה, שאתה לא יודע מי צריך לעמוד איפה. כל פעם שהייתי משוחח עמו, הרגשתי שאני צריך למדוד את עצמי אם אכן אני עומד באותם קריטריונים, שהיושר, שהתביעה לצדק, שהעדינות, שהנעימות שהיו בו הקרינו, גם אם הוא לא אמר מלה. …כאשר נמצאים אתו, חייבים להיות ברמה אחרת". לדברי מכריו וידידיו, כבר בנעוריו ידע עזרא כי יהיה קצין צנחנים, כמו אביו וכמו רבים מבני משפחתו. בחודש אוגוסט 1990, גויס עזרא לשירות חובה בצה"ל. הוא התנדב ליחידת הצנחנים והוצב לשרת בגדוד 101. בתום הטירונות, עבר קורס צניחה, המשיך במסלול האימון המתקדם ונשלח להרחבת הכשרתו הקרבית בקורס מ"כים חי"ר, שבסיומו קיבל דרגת רב"ט והצטרף לסגל הפיקוד בגדוד 101. בחודש פברואר 1992 נשלח עזרא לקורס קציני חי"ר. הוא קיבל את דרגת הקצונה ונשלח לשרת כמפקד מחלקה בבית-הספר למ"כים. בתפקידו האחרון שירת תקופה קצרה. עזרא לא היה מוכן לקבל את הצבתו כמדריך, ועשה כל שניתן כדי לחזור ליחידתו, לתפקידו הקרבי. בחוות הדעת על קצינים, נכתב: "קצין טוב מאוד. מקצועי. …חושב בצורה מקורית. מבצע את המוטל עליו בצורה טובה ומלאה, מקפיד על אמות ביצוע טובות. …אוהב את פקודיו. בן שיח רציני. אמין ומתייחס לדברים על פי סולם ערכים גבוה במיוחד". באחד ממכתביו מלבנון כתב עזרא לחברתו, דני: "אני יוצא לפעילות מסוכנת, שיש בה הרבה סיכוי שאני אפגוש מחבלים. יש תמיד שאיפה למגע עם המחבלים. אבל אני בכל אופן, דבר ראשון שאני רוצה, זה שכולם יחזרו בשלום בלי אף שריטה מהפעילות.". במכתבו האחרון כתב עזרא לדני: "…הפעילות שאני עושה פה היא בעלת אחריות כבדה מאוד. אני לוקח אחרי למשימות הכי קשות חיילים, ומה שאני אחליט ואיך שאני אתפקד יקבע את גורלם. כי זו, בעצם, המהות של מפקד וקצין ביחידה לוחמת כמו שלנו…". ביום ד' בסיוון תשנ"ג (24.5.1993), נפל עזרא. הוא נפגע מירי כוחותינו בתאונה מבצעית, במהלך מארב באזור כבריחא, בדרום לבנון. עמו נפלו שלושה מחבריו לפלוגה: סמ"ר דביר יעקב מור חיים, סמל אהוד חלמיש וסמל יעקב גבאי. עזרא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בקבוצת יבנה בשורת הקברים של דודו וסבתו ובני משפחה נוספים, שנספו במלחמות ישראל. הותיר אחריו הורים, אחות – הדס ושני אחים – גיא ואביה. בן עשרים ושתיים היה בנופלו. לאחר נפילתו הועלה עזרא לדרגת סגן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "עזרא הצטרף ליחידה במהלך התעסוקה המבצעית בזרעית, על גבול לבנון, וקיבל את הפיקוד על מחלקת החוד. הוא לימד את חייליו והתחיל להשריש בהם שורשים של מחלקה יציבה ואיתנה. מאוסף חיילים בוגרי מסלול, הביא את המחלקה ליחידה מיומנת, שאכן, הפגינה יכולתה בתעסוקה המבצעית ברכס רמים. …עזרא היה דוגמא כאשר היה אחראי לנוהל קרב. יסודי, דייקן ומקצועי, לכל פעילות תדריך, תרגולת ותחקיר. עזרא השתתף בהלוויית חייליו ודאג שחיילי מחלקתו ימשיכו לבקר בבית המשפחה. ברור לו, כי מיד לאחר תקופת האבל עליו לחזור לעשייה. …הוא הוביל את חייליו לילה-לילה למשימות אל מעבר לגבולות מדינת ישראל". אחד מרעיו כתב ביום נפילתו: "חפשו את האדם שכל חייו עבד בשדה וגידל פרחים/ חפשו את האדם שניווט ותרגל בשטח וגידל חיילים/ חפשו את האדם שלמד תורה והתכונן לחיים/ חפשו את האדם ששילב יחד, בצורה טהורה, את שלושתם/ חפשו את האדם שבכל דרכיו, תמיד, היה אדם".
