אשר, אלפרד (אברהם)

בן אוגן. נולד בכ"ח במנחם-אב תר"ע (2.9.1910) בגרמניה. שהה שנתיים בהכשרה בלטביה וקיבל אישור עליה ארצה. הוא עלה לארץ-ישראל בספטמבר 1934 והצטרף לקיבוץ גבעת ברנר. תחילה עבד אלפרד בפרדסים, ולאחר שפרצו מאורעות תרצ"ו יצא לשמירה וגם כאן, כבעבודתו בשעות היום, מילא את המוטל עליו במסירות ובדייקנות. בקרב חבריו נודע בשלוות הנפש וצניעות ההליכות. מאוחר יותר יצא אלפרד עם הקבוצה הראשונה של אנשי גבעת ברנר לעבודה בנמל תל-אביב. הטענת שקים מן הקרוניות ופירוקם במקום מרוחק, עבודה במחסנים ועל המזח. במרוצת הזמן נעשה סדרן במחסנים ועמד יפה בתפקיד זה שדרש ידיעה ואבחנה. אחר כך נבחר להיות אחראי לענייני בית הפלוגה וגם תפקיד זה מילא במסירות ללא שיור. עם זאת המשיך למלא חובותיו בקיבוצו. ביום י"ח באלול תרצ"ח (14.9.1938) הגיע תורו ללוות כנוטר את עגלת הקיבוץ לרחובות להביא משם צרכי מכולת. מדרכו זאת לא שב ועל נסיבות מותו סיפר חברו לנסיעה באותו יום: "אנו מתקדמים בזריזות אלא שהחמור מעכב. אלפרד, אשר ליבו טוב עליו כדרכו תמיד, מדבר על ליבו של החמור עד שהוא נשמע… בדרכנו פוגשים שיירות גמלים והרבה מכוניות ערביות. אנו משוחחים על תופעה חשודה זו. אלפרד מעיר: לאמיתו של דבר צריך היה לבדוק כל מכונית אם אין בה נשק. פתאום – אין כל תנועה בכביש אשר היה שוקק עד כה. שיחתנו נאלמה. שתיקה. ופתאום, משמאל מאחור, תנועה בכיוון לעגלה – קול יריות. אין קול, אין קשב – פירורי דקה ואלפרד צמא החיים איננו". נטמן בגבעת ברנר. הניח אישה הרה. לאחר 8 חודשים נולדה בתו – אביה, אשר נקראה על שמו.