אשר, אברהם (ללוש)

אברהם, בנם של בלה-נחה וישעיהו, נולד ביום כ"א בניסן, פסח תרפ"ח (11.4.1928) בפולין. גדל והתחנך בעיר פודמביצה שבמחוז לודז'. לאחר הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה נכללה פודמביצה בשטח שסופח לרייך הגרמני. 1,500 היהודים שחיו בעיר רוכזו בגטו בשכונה הענייה ביותר, ואליהם נוספו כ-600 פליטים, אשר הגבירו את הצפיפות, הרעב והמחלות. בד בבד עם הריכוז בגטו והשילוחים למחנות ההשמדה, עסקו הגרמנים במבצעי חיסולן של הקהילות היהודיות בערי השדה של פולין. למבצעים אלו קדמו "מבצעי הפחדה" שנועדו לשבור את רוחם של היהודים. פעולות הטרור והרצח כללו גם תליות פומביות שאורגנו לפי הוראותיו של הימלר. ב-17 במרס 1942 התקיימה תלייה פומבית בפודמביצה, בכיכר שליד הכנסייה, כשהגרמנים מאלצים את כל תושבי הגטו לצפות בתליות. שבועות ספורים לאחר התלייה הפומבית, באפריל 1942, החל הגירוש מגטו פודמביצה. היהודים רוכזו בכנסייה המקומית והוחזקו שם במשך עשרה ימים בלא אספקת מים ומזון. לאחר מכן ערכו הגרמנים סלקציות: הזקנים והילדים נרצחו במקום, מי שנמצאו מתאימים לעבודות כפייה נשלחו לגטו לודז' והשאר שולחו למחנה ההשמדה חלמנו, שם נרצחו במשאיות הגז. משפחתו של אברהם נספתה באותם ימים, ימי האימים של השואה. הוא ניצל לאחר שמצא מקלט בבית משפחה נוצרית, ובהמשך – החל לעבוד בבית חרושת לייצור נקניק שהיה חיוני לגרמנים. עם בוא הניצחון במלחמה והשחרור, בשנת 1945, עלה לארץ ישראל. אברהם השתקע ברמת גן והחל לשקם את חייו. כשפרצה מלחמת העצמאות התגייס אברהם ל"הגנה" והוצב בחטיבת "כרמלי" – חטיבה מספר 2. "כרמלי" הופקדה על הגנת צפון-מערב הארץ, חיפה והגליל המערבי. הוא הוצב כחלק ממערך התגבורת שיועד להגן על קיבוץ יחיעם שבגליל המערבי. קיבוץ יחיעם, שנוסד בשנת 1946, היה ממוקם על גבעה בסמוך למבצר עתיק, יישוב בודד בלב אזור ערבי עוין. בראשית 1948, כשחדרו לצפון הארץ מאות לוחמי "צבא ההצלה" בפיקודו של קאוקג'י, הם שמו להם מיד למטרה לכבוש את היישוב המבודד והקטן, שכביש צר אחד קישר אותו לנהריה. ביום ט' בשבט תש"ח (20.1.1948) הותקף קיבוץ יחיעם על ידי מאות לוחמים ערביים של "צבא ההצלה". הקיבוץ ספג הפגזה עזה, כשקומץ ממתיישביו ולוחמי חטיבת "כרמלי" מגינים עליו בגופם. תגבורת נוטרים מנהריה שהוחשה לקיבוץ הותקפה אף היא, ואנשיה נחלצו תוך קרב עז. בקרב זה נפל אברהם, והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק. בתום קרבות אותו יום נותר יחיעם בשליטה יהודית. חודשיים לאחר נפילתו של אברהם נפלו 46 מלוחמי "כרמלי" כשיצאו בשיירה לקיבוץ כדי להוביל אליו אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת והותקפו בסמוך אליו. קיבוץ יחיעם שוחרר מהמצור הערבי רק בחודש מאי 1948, במבצע "בן עמי". החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל