אשרי, אביהו (אבי)

בן משה ומרים. נולד ביום ט' בניסן תשט"ו (1.3.1955) ברחובות. את חינוכו עד לכיתה ז' קיבל בבית-הספר הממלכתי ע"ש סמילנסקי שבעיר-הולדתו. מהיותו ילד שובב ומרדן הוחלט לשולחו לסיים את לימודיו היסודיים בפנימייה 'אונים' שבכפר- סבא. לאחר-מכן עשה שתי שנות-לימוד תיכון בבית-הספר הימי שבמבואות-ים, מכמורת – במגמה של מכונאות. ואולם, כבר בגיל 16 הנחה אותו יצר ההרפתקנות אל הים הפתוח. על-אף גילו הצעיר עלה על האנייה 'אבוקדו-קור' ושירת בה כמכונאי. ערך בה מסעות לכל חלקי תבל במשך שנה – מסעות שהיו לו גם מקור להנאה וגם סדנה ללימוד. סערת-רוחו שקטה במקצת. הוא שב לארץ וניכר היה שהלך והתבגר. אך עדיין לא היה מוכן לחזור לספסל- הלימודים ודחה אותם לזמן מאוחר יותר. בינתיים פרצה מלחמת יום-הכיפורים, וטרם הגיעה שעתו להתגייס. כיון שבערה בו התשוקה לשתף עצמו במאמץ המלחמתי, נטל חלק בפעולות הג"א. בנובמבר 1973, כשהמלחמה הקשה והאכזרית עדיין היתה בעיצומה, ניתן לו סוף-סוף להתגייס והוא התנדב לחטיבת גולני. עבר חמישה חודשי-אימונים מפרכים, ועם סיום הטירונות הצטרף ל'גדוד הבוקעים הראשון'. היה אהוד על כל חבריו, ועל-אף רוחו העצמאית מילא בקפידה אחר הוראות מפקדיו. כל שאיפתו היתה לעלות בדרגות הפיקוד, כי על-כן חש ביכולתו הרבה ובכושר-המנהיגות הטבוע בו. ואמנם, תוך זמן קצר היה מועמד לקורס-מ"כים. אך אביהו לא זכה לעשות גם צעד ראשון זה להגשמת שאיפותיו. הוא הוצב לעמדה מן הקשות ביותר במובלעת הסורית – תל-ענתר. היה זה במלחמת ההתשה שלאחר הפסקת האש, ומוצב קדמי זה הופגז ללא הפוגות בידי הסורים. כחודשיים עשה אביהו במקום זה, שהפך לתופת של אש בלתי-פוסקת. בערב חג-השבועות, ביום ה' בסיון תשל"ד (26.5.1974), ימים ספורים לפני הסכם ההפרדה, פגע פגז בבונקר שבפתחו ישב אביהו, והוא נהרג במקום. בן 19 היה בנופלו. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין שברחובות. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. במכתב-תנחומים אל הוריו כתב מפקדו של אביהו: "בנכם אביהו הבין את הסיכון שבדבר וגם את האחריות הגדולה ומילא את מה שהוטל עליו בשקט, באחריות ובמסירות". בכתבה עיתונאית תיאר הכתב הצבאי יעקב ארז את אש הגיהנום שניתכה על הבונקר של תל-ענתר, אשר ספג למעלה מ10,000- פגזי תותחים, טילים וכדורי טנקים, וכן את הבחורים האלמונים, אשר נשאו על גבם את ההגנה על המקום בגבורה עילאית. "השני", מצטט ארז את סיפורו של אחד הלוחמים, "היה אביהו אשרי. הוא היה רק חודשיים. בחור שייעדנו אותו לצאת לקורס-מ"כים. היה אידיאליסט במלוא מובן המלה. הוא נדבק בתכונות של האנשים במקום – אנשים שאפילו לרגע קל, למרות כל הלחצים המופעלים עליהם, אינם חושבים לצאת מכאן. לרגע אינם חושבים, שהם לא צריכים להגיע לכאן. לא היה לנו אפילו נפקד אחד. כולם הגיעו למקום". בני-משפחתו תרמו ספר-תורה על-שמו, להנצחת זכרו.