אשרוביץ, אלכסנדר (שורה)

בן לאה ויוסף, נולד ביום י"ט בניסן תרס"ו (21.4.1906), בקאזאן שעל נהר הוולגה ברוסיה, בסביבה שבה ישבו רק יהודים מעטים בעלי פריבילגיות מיוחדות. בשנותיו הראשונות חונך חינוך יהודי מינימלי וחינוך רוסי כללי. בתקופת מלחמת-האזרחים שפרצה לאחר מלחמת-העולם הראשונה הצליחו הוריו לצאת לדנציג, שם המשיך את לימודיו בבית-ספר תיכוני והצטרף לנוער הציוני-חלוצי בתנועת "תכלת-לבן" ("בלאו-ווייס"). בשנת 1925 הצטרף ל"החלוץ" ו"ברית העולים" בגרמניה ויצא יחידי להכשרה חקלאית בכפר. אחר-כך נתן יד למייסדי קבוצת "חירות", הקבוצה המאורגנת הראשונה ב"החלוץ" בגרמניה. אלכסנדר הוכר ככוח פעיל ומפעיל, מסור למשימה הגדולה בלב ובנפש, המבקש את אושרו וסיפוקו בחיי הגשמה חלוצית בארץ. הוא נבחר למרכז "החלוץ" וכשעלתה קבוצתו ב-1929 לארץ והניחה את היסוד לקיבוץ גבעת ברנר עיכבו אותו שנתיים נוספות בשירות התנועה בגרמניה. ב-1931 עלה גם הוא והצטרף לגבעת ברנר, עבד במשק והיה פעיל במזכירות וב"הגנה" וחבר הוועד הפועל של מועצת פועלי רחובות. בשנת 1936 יצא לגרמניה בשליחות הקיבוץ וה"הסתדרות", אירגן קבוצות-הכשרה ופעל לארגון יציאת יהודי גרמניה, בייחוד בהעברת קבוצות חלוצים מגרמניה הנאצית להכשרה בארצות הסמוכות (ליטא, דנמרק, הולנד וכו'), וכן בארגון ההעפלה. משחזר ארצה ב-1938 נשלח לקורס ארצי למפקדים מטעם ה"הגנה" ואחר-כך נתמנה למפקד גבעת ברנר. משפרצו הפרעות ביהודי גרמניה, בנובמבר 1938, הוזעק שוב לשירות בנכר. יצא בשליחות "הקיבוץ המאוחד" לגרמניה ועסק בעיקר בארגון ההעפלה שממדיה גדלו עם התגברות הרדיפות. משחזר ב-1939 נתמנה למזכיר גבעת ברנר ואחר-כך נשלח מטעם הוועד הפועל של ה"הסתדרות" לשמש חבר המזכירות של מועצת פועלי תל-אביב. אם כי ניתוקו מהמשק היה למורת-רוחו, מילא את תפקידיו לטובת הפרט והכלל במסירות כנה, שהיתה מורגשת בפעולתו וביחסו לבאים איתו במגע. ב-1942 הוטלו עליו משימות חדשות בחיי הקיבוץ, כחבר ועדת-הביטחון של הקיבוץ המאוחד ומארגן הכשרות פלמ"ח ביישוביו. ב-1947 הוחזר למזכירות מועצת פועלי תל-אביב ולמפקדה האזורית של ה"הגנה" בתל-אביב. משהחלה מלחמת-העצמאות היה נציג מועצת פועלי תל-אביב במרכז הגיוס לשירות העם ושוחרר כדי להשתתף בפועל בלחימה, אך במקביל לשירותו בצבא, בחטיבת "קריתי", המשיך לשאת גם בעול תפקידים ציבוריים. ביום י"ד בתמוז תש"ח (21.7.1948), נפל ליד ג'ימזו, בדרך בן-שמן-לטרון, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת ברנר. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים. לאחר מותו הוענקה לו דרגת רב-סרן.