אשל, יזהר

בן יעקב ושרה. נולד ביום ח' בשבט תש"ה (22.1.1945) בחצור; האב טכנאי במקום והאם מורה ומחנכת במוסד החינוכי שבו. אחרי שיזהר סיים את י"ב הכיתות במוסד החינוכי נשאר במקום כחבר בו. היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". מטבעו לא ידע לפגוע בזולת ולבו היה פתוח לכל מי שבא עמו במגע. אהב כל פרח, ציפור וילד קטן שנזדמן לו בדרכו ותמיד מלה טובה בפיו לכל אדם וחיוך על פניו. עליז, בוטח וגם נוטע בטחון. בשעות הפנאי היה עוסק בספורט ובציור. היה מדריך שהצליח במעשיו. לצה"ל גויס ביולי 1964 ושירת בחיל האויר. בשנה שלאחר מכן סיים קורס טיס והשתתף במלחמת ששת הימים. לאחר מכן הסכים להאריך את שירותו ועבר לקורס מתקדם ושירת כסגן. היה אהוב על חבריו לקרב בשל אותו זוהר שקרן מעיניו ומחיוכו. בשעת מילוי תפקידו כטייס ביום ט"ו באלול תשכ"ז (20.9.1967) נפל יזהר והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחצור. בקיבוץ נפתח חדר עיון למדריכים על שם יזהר – "פינת המדריך" – ובו רוכז חומר עיוני ומעשי בתחומם והוא משמש מקום עיון למדריך, מיפגש לחניכיו ומקום לעיבוד תכניות לעבודה. סקירון פנימי לזכרו "על התל" הופיע בקיבוץ חצור-אשדוד. אותו קיבוץ הוציא לאור ספר לזכרו בשם "עלם עד". ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו. זכרו הועלה בספר "יאהרבוך פון ליטעראטור און קונסט" שהופיע בחיפה.