אשל, בעז (בוזיק)

בן הדסה ושלום. נולד ביום ז' בחשוון תשי"ז (12.10.1956) בתל אביב. ילד חייכני ושובב היה, אהב לשחק כדורגל, השתתף בחוג שחייה ובתחרויות רבות. בעז למד בבית-הספר היסודי ע"ש משה הס בגבעתיים. היה בעל פוטנציאל גבוה, אך לא אהב ללמוד. לעתים זכה בציונים גבוהים ללא מאמץ, אך יותר מכול אהב לבלות במשחק עם חבריו ולהאזין למוזיקה. הוא המשיך לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי 'שבח' במגמת נגרות. לאחר שנתיים הצטרף לפנימיית 'אונים', שם למד במגמת חשמל ואלקטרוניקה עד גיוסו לצה"ל. החיים בפנימייה היו קשים לו. בעז אהב את הבית והמשפחה ואת הקרבה אליהם. בשלהי ספטמבר 1974 גויס לצה"ל. לאחר תקופת הטירונות הוצב בחיל-הקשר, עבר בו השתלמויות שונות והוכשר כאלחוטן, תפקיד ששירת בו שנים רבות. בעת שירותו בחיל-הקשר הכיר חיילת חיננית ושמה חגית. הכרות שהובילה לנישואיהם ולהולדת שני בניהם, גילי וניר. מסירותו הרבה והמפנקת לילדיו הרכים הקרינה גם על משפחתו ועל מקומו בחיל. באחד מלילות ינואר 1982 התקבלה הודעה על חדירת מחבלים באזור מחולה. בעז היה מפקד חפ"ק תורן. החפ"ק פעל במשך מספר ימים ונתפסו שלושה מחבלים. הוא ניהל את עבודת החפ"ק במקצועיות ראויה לציון, תוך גילוי כושר פיקוד ומנהיגות ברמה גבוהה. לאחר פעולה זו המליץ מפקד הגדוד להעלותו לדרגת רס"ר. מסירותו לעבודה ואחריותו הרבה הכריעו את לבו, וביום ד' בתשרי תשכ"ב (12.9.1991) נפל רס"מ בעז אשל בעת שירותו. הוא הותיר אחריו אישה, שני בנים, הורים ואחות – אורנה, שרויים באבל כבד, כאשר ילדיו הרכים גילי בן השלוש וחצי וניר בן השנתיים ואישתו חגית נושאים יומיום את דמותו המנהיגותית ואת הגותו, שתמיד נשא עם חיוך כובש – דבר המשמש להם כנר לעילוי נשמתו לעד. מפקד היחידה שבה שירת אמר בדברי ההספד: "בתשע השנים ששירתת בגדוד היית דוגמה טובה למקצועיות ולאהבת הזולת. את צחוקך המתגלגל במסדרונות, עצותיך המקצועיות ונכונותך לעזור ולסייע – לא ישכח איש מאיתנו. עצוב לנו היום מאוד, הותרת בנו חלל ריק, שקשה יהיה למלאו ואין בכוחן של מלים לבטא תחושה זו. בשם חבריך לעבודה וליחידה אני יכול להבטיח שנמשיך בדרך בה הלכת ושימשת דוגמה לכול…"