אשכנזי, שמעון

בן לאה וצבי, נולד ביום כ"ז באדר א' תרפ"ז (1.3.1927), בעיירה חודורוב שבמזרח-גליציה (אז – פולין) והתחיל ללמוד ב"חדר" ובבית-ספר ממשלתי עממי. פעם סירב ללכת לבית-הספר ועד שציית לפקודת הוריו (מאימת עונש לפי חוק לימוד-חובה) הגיע באיחור ונענש בעמידה על ברכיו לפני הצלב. במשך שנים העיק עליו זכר חולשתו זו, שנכנע לכפייה ו"כרע לאליל". ביוני 1935 עלה עם הוריו לארץ ואביו נטל עליו את האחריות הכספית לייסוד "תלמוד תורה" במגדיאל, מקום התיישבותם, כדי שבנו יקבל חינוך דתי שלם. שמעון הצטיין הן בלימודיו והן בהתנהגותו. בשנות המאורעות תרצ"ו-תרצ"ח עזר לאנשי ה"הגנה" בשירותי קשר. כאשר למד בישיבת חברון בירושלים היה חבר פעיל ב"הגנה", עבר את האימונים וסיים קורס מ"כים, ואחר-כך נשלח מטעם ה"הגנה" לארגן ולאמן את המחלקה הדתית של גוש דן, שמרכזה היה בבני ברק, והדריך את חברי תנועות-הנוער הדתיות "בני-עקיבא", "עזרא", "הנוער האגודתי" ו"אליצור". פעולתו בהדרכה ובחינוך התנהלה ברוח דתית-לאומית, שנתן לה ביטוי גם ברשימות-הגות על נושאים היסטוריים ואקטואליים בבעיית החברה והיחיד. בשירותו הצבאי בחטיבת "אלכסנדרוני" השתדל לקיים את כל המצוות, וכשהוכרח לאכול ללא נטילת ידיים הצטער על כך מאוד. בחורף תש"ח לחם עם כיתתו שבפלוגה הדתית בפעולות הגנה וקרבות בגוש דן ובשפלת החוף. בעלותם לעזרת מגיני ירושלים חיפשו בסביבת הרטוב את עקבות לוחמי מחלקת הל"ה שנפלו בדרכם לעזרת גוש עציון. זמן-מה פיקד על מחצבת צובה ועמד בגבורה נגד הטרדות והתקפות. הוא השתתף בכיבוש קולוניה שליד מוצא ואחר-כך בקרבות בירושלים ובסביבה ובפריצת הדרך אליה. בהפוגה הראשונה סיים בהצטיינות קורס קצינים. בקרבות עשרת הימים פיקד על מחלקה קרבית והדף התקפות אויב בקטע בתי-מנדלבוים. בהפוגה השנייה ירד לאזור ה"משולש" והשתתף בכיבוש טירה ובפעולות אחרות. עם הפלוגה הדתית הועבר לנגב, השתתף בפעולות-חבלה בדרך לחברון ואחר-כך בקרבות לחיסול כיס פלוג'ה. בעת מבצע "חורב" נערך מבצע "חיסול", שנועד לחסל את "כיס פלוג'ה, שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל- מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נשאר לכוד בתוך הכפר. בקרב זה נפל שמעון, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948), כאשר ניהל קרב פנים-אל-פנים בעיראק אל-מנשיה, בפורצו לעמדה השנייה של האויב המצרי. הוא נקבר בפלוג'ה. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.