אשכנזי, יצחק
בן סוזי ואליעזר. נולד ביום כ"ו בכסלו תשי"ח (19.12.1957) בחדרה. למד בבית-הספר היסודי 'גבעת השלום' בתל אביב. כשהיה בכיתה ח' עבר עם משפחתו להתגורר בהרצליה, ובה סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'גורדון'. אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון 'אורט הרצליה', וסיים את לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. יצחק גויס לצה"ל בחודש נובמבר 1975 והצטרף לחיל-האוויר, לאחר הטירונות הוצב ביחידת החיל בתפקיד חשמלאי מערכות מטוסי תקיפה וחמש מטוסי תקיפה. כשסיים את שירות החובה התנדב לצבא הקבע. הוא עבר השתלמויות מקצועיות והשתלמות בבית-הספר להכשרת נגדים. בין תפקידיו: ראש צוות וקצין שליטה לנשק מונחה (קשל"ט). במהלך שירותו נבחר מספר פעמים לנגד מצטיין. להלן הערכות מפקדיו המצויות בתיקו האישי: "מקצוען בתחומו. מתאפיין במסירות רבה, אמינות ואחריות אישית. נינוח מאוד ומשרה אווירה טובה בסביבתו". "בעל יכולת פיקודית וידע מקצועי. אכפתי לנעשה סביבו ובעל רצון להתקדמות. בעל הספק רב בעבודה, יציב בהתנהגותו, עמיד בפני לחצים". "טוב מאוד לאורך כל הדרך". "בולט לטובה מבין חבריו לעבודה. שקול בהערכותיו. מסור מאוד ולויאלי". בתקופת שירותו חלה יצחק, אך המשיך בעבודתו המסורה, כפי שנכתב בהערכות מפקדיו: "ממשיך לתפקד ככל יכולתו למרות מחלתו. מהווה דוגמה לאחרים בכוח רצונו והתמדתו". ביום י"ד בתשרי תשנ"ב (22.9.1991) נפל יצחק בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים – לירון, אלעד ואור, הורים ושתי אחיות – שולה ומזל. הוא הועלה לדרגת רס"מ לאחר המוות. כן קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "בתקופה האחרונה איציק ז"ל היה קשל"ט מושלם. השקט והצניעות איפיינו את דמותו. במהלך שירותו ביחידה טיפל איציק בסוגי אמל"ח חשובים ויקרים, באחריות ומיומנות ותמיד הצניע את מחלתו ומעולם לא הפך אותה לגורם קובע בעבודתו. דאגתו לבית ולמשפחה היוותה כינור נוסף בחייו, וזאת עד הרגע האחרון, תוך התמודדות במחלה הקשה. איציק ז"ל ביטא בהתנהגותו את החינוך שקיבל בבית, ולכל אורך דרכו הצבאית היו חוות-הדעת של מפקדיו 'טובות מאוד' ובתקופה האחרונה אף קיבל תעודת נגד מצטיין מטעמי. משוכנע אני שזו תוצאה של חינוך וטיפוח אשר השקעתם בו לאורך כל הדרך. רוצה אני שתדעו שבנכם השאיר בלבנו דמות שאותה נזכור וניצור. איציק ז"ל נפטר בי"ד בתשרי, ערב חג סוכות, כאילו קראו לו לסוכה של אושפיזין של מעלה".
