אשכול, נועם
בן יפה ויעקב, נולד ביום ל' בניסן תשכ"ב (4.5.1962) בקיבוץ נצר סירני. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי על-שם י"ח ברנר. נועם לא אהב את הלימודים, את הישיבה בכיתה הסגורה ואת המסגרת הלוחצת. אך אף שלא הרבה לדבר במהלך השיעורים, מעידים עליו מוריו שהיה מקשיב הקשבה פנימית. כך, בשקט ובהיחבא, בנה לעצמו עולם פנימי עשיר מאוד, שהתבטא בשיחות עם חבריו ועם בני משפחתו בסוף שנות ההתבגרות שלו ובעת שירותו בצבא. מאז היה ילד קטן נמשך נועם לבעלי-חיים ואהב אותם באמת ובתמים. שנים רבות הוא עבד ברפת, ואף בחופשותיו מן הצבא היה עוזר בעבודה ומתעניין בנעשה בו. אהבתו הגדולה ביותר הייתה נתונה לסוסים, ונדמה כאילו הוא הבין אותם והם הבינו אותו והשיבו לו אהבה. מתחילה השתתף נועם בטיפול בסוסי המשק: הבריש וניקה אותם, טיפל בפצעים ובמחלות שתקפו אותם מדי פעם ונכח בכל הרבעה והמלטה של הסוסות. שעות ארוכות הוא נהג לרכוב לבדו בשדות ובפרדסים והיה מהמעטים שהכירו כל שביל, גדר ופרדס בסביבת הקיבוץ. גם במכתבים שכתב נועם לחבריו ולהוריו, בהיותו בצבא, נהג להזכיר את הסוסים והעניין בהם. הוא אהב לשחות והיטיב לשחק בכדורסל. הוא השתתף בקביעות באימונים של הקבוצה המקומית, אך התקשה לעמוד חשוף על המגרש לעיני הצופים. מטבעו היה נועם מופנם, ביישן ושתקן וסלד מאירועים המוניים. כל מי שהכירו אהב אותו וביקש את קרבתו, אך הוא העדיף מספר מצומצם של חברים וחברים אלה מעידים עליו שהיה חבר אמת, ידע לייעץ ולעזור בלי לבקש תמורה, כאב כל עוול שנעשה לאחים ולו עצמו והיה ישר וצנוע מאוד. את חוש ההומור החריף שלו לא ניצל נועם מעולם כדי להעליב או לפגוע בסובבים אותו, ואם הייתה בפיו ביקורת, היה מביע אותה בארבע עיניים. נועם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1980 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים, הוא הוצב בגדוד צנחנים. מפקדיו ופקודיו העריכו אותו מאוד וראו בו מפקד טוב, המבצע את תפקידיו במסירות וביעילות ומשמש דוגמה לחייליו. במהלך שירותו השתלם נועם בקורס מדריכי צניחה ושימש כמדריך בבסיס טירונים. נועם שנא את חיי הצבא, את המשמעת והמרות המאפיינים אותם, אך היה חייל ממושמע ומפקד מסור. הוא התנגד למלחמת לבנון, ועם זאת עשה כל שביכולתו כדי להצטרף אל חבריו בלחימה. כשהגיע ללבנון, רבו ביניהם מפקדי המחלקות השונות של הגדוד, שרצו בו כולם, ולבסוף סופח למחלקת המרגמות. ביום כ"ז בניסן תשמ"ג (10.4.1983) נפל נועם בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בקיבוץ נצר סירני. הוא הניח אחריו הורים ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "נועם היה מפקד טוב, בעל רמת משמעת ומוטיבציה גבוהים, ביצע את תפקידו בצורה מסורה ויעילה, גילה רוח התנדבות למופת ונתן דוגמה אישית לפקודיו. הוא היה בין מצניעי הלכת, התרחק מאור הזרקורים והיה אהוב על כל מי שהכירו". משפחתו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה דברי חברים, מורים ובני משפחה על דמותו
