אשבל, מיכאל (“מייק”)

בן יהודית ואריה. נולד בד' בשבט תרפ"ב (2.2.1922) בווילנה להורים ציונים פעילים וחונך על ידם ברוח זו. בגיל צעיר נכנס לקן בית"ר המקומי ובמרוצת הזמן נתמנה מפקד בקן. לימים הצטרף לתאי האצ"ל ושם עבר "קורס סגנים". לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט לרוסיה ועם חידוש הצבא הפולני בתוקף ההסכם בין ממשלת פולין הגולה לבין הסובייטים (1941) התגייס לצבא זה ובשורותיו הגיע למזרח התיכון, קודם לעיראק ואחר-כך לארץ- ישראל. לאחר הגיעו ארצה ערק משורות הצבא כדי להשתקע בה. תחילה התגורר בבית דודו בבנימינה ואחר כך עבר לגור בנתניה שם נתמנה סגן מפקד קן בית"ר, ובשורות האצ"ל עבר שוב קורס למפקדים. עם הקמת הח"ק ("חיל הקרב") נמנה עם ראשוני מפקדיו בסניף נתניה. בסוף שנת 1944 נעצר על ידי הבריטים והועבר למחנה העצורים בלטרון אבל הצליח לשכנעם בתום דרכיו ושוחרר מן המעצר. באחד הלילות, כשעסק בניקוי נשק, התפוצץ בידו מנגנון של רימון ונפגעה ידו השמאלית. הוא הובא לבית-חולים לשם ריפוי, אבל יצא משם כשידו פגומה. דבר פציעתו נודע לבולשת הבריטית ומאחר שאנשיה החלו לחפשו, עבר לגור בתל-אביב בה המשיך בפעילותו במחתרת. בשעות היום עבד בייצור חומרי נפץ ובלילות השתתף בהכנת פעולות, בפיקוד על גונדת ח"ק וביציאה למבצעי-קרב, ביניהם התקפה על בניין הבולשת ביפו, החרמת 35,000 לא"י מרכבת ליד חדרה, החרמת נשק ממחנה צבאי בתל-אביב ובחבלה במטוסים בשדה התעופה לוד. על נושא הפעולה בשדה התעופה כתב את השיר "פברואר 1946" (על קרב קסטינה), הפותח במלים "ללא דרך הגונדה צועדת". בשיר זה ובשאר שירים שחיבר ועיבד באו לביטוי תחושותיו כלוחם ואמונתו בנצחון. ביום 6.3.1946, בשעת התקפת האצ"ל על מחנה הצבא בצריפין לצורך החרמת נשק, בה פיקד מיכאל על עמדה, נפגע תוך כדי הנסיגה ונשבה יחד עם חברו יוסף שמחון. השניים הובאו לפני בית-דין צבאי ונדונו לתלייה, אך חבריהם בחוץ חטפו קצינים בריטיים כבני-ערובה ועקב זאת הומרו פסקי דין המוות במאסר עולם. בתא הנידונים למוות שבכלא ירושלים כתב את השיר "עלי בריקדות", שנעשה משיריו הנפוצים ביותר של האצ"ל בתקופת המאבק האנטי-בריטי המזויין וגם לאחריה. בי"ד באייר תש"ז (4.5.1947), בשעת פריצת מבצר עכו, היה בין הבורחים, אך נפצע קשה ושוב נשבה. שעות ארוכות שכב פצוע, כשהבריטים מונעים ממנו עזרה רפואית, עד שהוציא נשמתו. הוא הובא לקבורה בבית העלמין של המושב "שבי ציון", סמוך לעכו. הניח אחריו אח. שמו הונצח בלכסיקון האישים של ארץ-ישראל, בספרים "בימים אדומים", "המרד", "זכרם נצח" ובספר עולי הגרדום. ב- 1976 יצא לאור הספר "עלי בריקדות", יומן הכלא שלו.