ארקש, ששון

בן תמר ומנצור, נולד ביום כ"ה בכסלו תשי"ב (24.12.1951) בראש העין, וסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "אוהל שם" שבמקום. בהיותו נער צעיר נאלץ ששון לצאת לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. ששון גויס לצה"ל בשלהי מרס 1976 והוצב בחיל-כללי. לאחר הטירונות הוא שימש כעוזר למ"פ משמעת ובתום שישה חודשי שירות, כתבו עליו מפקדיו חוות-דעת מעולה: חייל ממושמע, מסור לתפקידו, חרוץ ומסודר, שהתנהגותו היא מופת לכל חיילי היחידה. לאחר תום השירות הסדיר ביקש ששון להתקבל לצבא הקבע כנהג משאית, ואף עשה מאמצים להעלות את הפרופיל הרפואי שלו. בקשתו לא נענתה, אך במסגרת שירות המילואים הוא הוכשר לתפקיד אלחוטן והוצב ביחידה של חיל הקשר. כפעם בפעם נקרא ששון לשירות מילואים, ותמיד ביצע את המוטל עליו בהצלחה רבה, לשביעות רצון מפקדיו. הוא עבד כנהג מכלית ובילה ארוכות בנסיעה בכבישי הארץ, באתרים שאהב. בהיחבא ובלי לתת פומבי למעשיו עזר ששון לאנשים זקנים ומוגבלים. ישישה מתושבות ראש העין סיפרה שמדי שבוע, במשך שנים, היה ששון ממלא את המזווה בביתה במצרכי מזון והיה מסייע לה בדרכים שונות. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ודאג לאחיו ולאחיותיו. כאשר השתלב במקום העבודה, סיפר ששון לאחיו הצעיר, שדאג לבטח את עצמו וציווה להוריש את מה שיוותר אחריו לאחיו. במעשה זה התבטאו חוש האחריות שלו, הסדר שאהב ודאגתו למשפחה. חבריו מספרים שאהבתו לילדים לא ידעה גבול והוא היה ממלא את כל רצונותיהם, משחק ומשתובב עמם ותמיד בא לבקרם בידיים מלאות; פעם בצעצועים ופעם בסוכריות ובמיני מתיקה אחרים. בהגיעו לשנתו השלושים גמלה בששון ההחלטה להינשא לחברתו ולהקים משפחה. לצורך זה הוא רכש צריף ליד בית הוריו והתכונן לשפץ אותו ולעשותו בית ראוי לרעייתו ולו. אך אז פרצה מלחמת שלום הגליל, והוא נקרא להצטרף אל חבריו בפלוגת הקשר ולצאת ללבנון. ביום כ"ב בסיוון תשמ"ב (13.6.1982), במהלך היתקלות במארב מחבלים, נפל ששון בקרב במלחמת שלום הגליל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בראש העין. הוא הניח אחריו הורים, שלושה אחים וארבע אחיות. לאחר מותו הוענק לו אות שלום הגליל. ראש הממשלה, מר מנחם בגין, כתב מכתב למשפחתו ובו נכתב: "…בנכם ששון שירת את עמו בנאמנות ובמסירות נפש. …הבן הטוב מסר את נפשו על מטרה שאין צודקת ואצילה ממנה… דמותו תהיה למופת לכל הבנים, מדור לדור… בנכם הוא גיבור וקדוש והעם כולו, בכל הדורות, יזכרהו באהבה רבה". במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "רב טוראי ששון ארקש נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל ממושמע, מסור לתפקידו ואחראי. דוגמה ומופת לצעיר שמצא את דרכו בצה"ל". נציג הפלוגה נשא דברים על קברו: "ששון היה אלחוטן ביחידת הקשר החטיבתית ומבחירי אנשיה. אנו מוקירים את דמותו הבלתי נשכחת. צה"ל, חיל הקשר וחבריו לנשק מצדיעים לו". משפחתו הוציאה לאור ספר לזכרו, ובו דברי חברים, קרובים ומפקדים על דמותו. בעיתונים שונים פורסמו רשימות על דרכו המיוחדת ועל אישיותו.