ארקין, משה

בן יפה ויוסף. נולד בט"ו בסיוון תרס"ח (14.6.1908) במושבה עקרון (מזכרת בתיה כיום), דור שלישי למייסדי המושבה. בילדותו למד בבית הספר במושבה. בשנת 1926 התגייס לשורות המשטרה ובצד זה היה פעיל בארגון ה"הגנה". תקופה ארוכה עבד במחלקת התנועה של המשטרה ביפו. וכך ניתן לו גם לספק ל"הגנה" מידע על פעולות המשטרה ותכניותיה. בקרב חבריו ומפקדיו נודע כשוטר אמיץ לב, מסור ואחראי. באוגוסט 1936 בעת הפגנה גדולה של ערבים, נזרקה פצצה לתוך חצר בית-הסוהר. משה הצליח לתפוס את הפצצה ולהוציא את הפתיל הבוער ובכך מנע את התפוצצותה. על הצלת חייהם של בני אדם רבים זכה בציון לשבח מטעם המשטרה. בחופשותיו היה נוהג לצאת עם משפחתו לטיולים ללבנון ובנסיעות אלה היה גם מבריח משם נשק בדרכים שונות בשביל ה"הגנה", ולדוגמה: פעם הסתיר אקדחים בתחבושת גדולה שחבש בה את זרועו. כל תקופת שירותו במשטרה קיים יחסי-רעות עם שכנים ועם ידידים ערבים. כששירת במחלקת התנועה ביפו היה יהודי יחיד בתחנה ואז שימש כמתורגמן בין יהודים לערבים, ואף נהג לפשר ביניהם במקרי צורך ולהחזיר סדר על כנו. הערבים כיבדוהו גם חיבבוהו ורבים היו לו ידידי-אמת. בכ"א בחשוון תרצ"ט (15.11.1938) נורה בגבו באחד מרחובות יפו ונהרג בידי ערבים כנקמה על שגילה את רוצחי בעל תחנת קמח בגבול תל-אביב-יפו כמה ימים קודם לכן. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בנחלת-יצחק. הניח אשה וארבעה ילדים.