ארצי, אריה
אריה, בן אסתר ומשה-ראובן, נולד ביום כ"ח באייר תש"ה (11.5.1945) בכפר סבא. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי של רשת "המזרחי" ואחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון "כצנלסון". אחרי שסיים שנת לימודים אחת, עבר לבית הספר במקווה-ישראל, כיון שראה את עתידו בחקלאות. אריה היה תלמיד מצטיין, בעל מחשבה שיטתית ויסודית וגישה רצינית ובוגרת ללימודים ולעבודה. הוא היה בעל כושר מנהיגות מעולה וסמכותיות. הצטיין ביכולת-ארגון רבה וכשרון לבצע משימות בשלמות ובדייקנות. כל מעשיו עשה מתוך החלטיות ודבקות במטרה ובידיעה ברורה, שהדרך שהוא הולך בה היא הדרך הנכונה. אריה גויס לצה"ל במחצית מאי 1963. הוא החל את דרכו בחיל הרגלים, סיים קורס מפקדי כיתות ונשלח לקורס קצינים. במהלך שירותו עמד על חשיבות השריון ונוכח לדעת כי אפשרויות הקידום בתחום זה הן רבות. לאחר שסיים קורס קציני שריון, נתמנה לתפקיד מפקד מחלקת טנקים. אריה הרבה לקרוא ספרים, בעיקר בתחומי תולדות עם-ישראל וההיסטוריה הצבאית. הוא טרח להרחיב את ידיעותיו בתחומים אלה, ובתקופת שירותו בצבא היה מרצה לפני פקודיו על ההיסטוריה של עמם ועל מלחמותיו. אריה בחר להתנדב לשירות הקבע בצה"ל, מתוך הכרה בצרכים של צה"ל ושל מדינת ישראל ומתוך ראיית תפקידו כיעוד. הוא היה מפקד מעולה, שביצע בדייקנות ובשלמות את המשימות שהוטלו עליו. גם חייליו וגם מפקדיו העריכו אותו וכבדוהו. הוא סיים בהצלחה קורס מפקדי פלוגות ומילא תפקידים רבים חיל השריון. הוא היה מפקד פלוגה, קצין מבצעים וקצין אג"מ בחטיבת טנקים. בפברואר 1972 השתחרר אריה משירות הקבע בדרגת רב-סרן ומונה סגן מפקד גדוד ביחידת מילואים של חיל השריון. לאחר שסיים את שירותו הצבאי עבד במרכז לסטטיסטיקה ואחרי-כן המשיך בלימודים באוניברסיטת בר-אילן. הוא בנה את ביתו בנתניה ובו גר עם אשתו דבורה שנשא בשנת 1969 ובתו גנית. במלחמת יום-הכיפורים השתתף הגדוד שלו בקרבות הבלימה נגד הצבא המצרי בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. רוב ימי הלחימה מילא אריה את תפקיד המג"ד. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), נפגע אריה ונהרג בהפגזה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-סבא. השאיר אחריו אישה, בת, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן-אלוף, שהוענקה לו רטרואקטיבית מיום 6.10.1973. בעיתון "שערים" מיום י' בטבת תשל"ד, ראתה אור רשימה על דרכו ומפעלו ושולבו בה דברי תורה והגות, שנאמרו על-ידי דודו, הגר"מ אילן שליט"א, ביום השלושים לקבלת הידיעה על נפילתו בקרב.
