ארנון, יעקב
בן עליזה ואבא-שמואל, נולד ביום כ"ה בתמוז תרפ"ח (13.7.1928) בירושלים. הוא למד בגימנסיה "בלפור" בתל-אביב ומשם עבר לבית-הספר החקלאי על שם כדורי בכפר תבור. אחרי-כן למד את מלאכת תעשיית השימורים בבית-החרושת "עסיס". בכל שעה פנויה מן העבודה וממילוי חובותיו בתנועת-הנוער וב"הגנה" היה שוקד על התורה וביחוד על לימוד שפות, היסטוריה וכימיה. בן י"ד כבר היה חבר בארגוני הנוער של ה"הגנה" במחתרת. בנובמבר 1947 התגייס, שירת בחטיבת "גבעתי" והשתתף בפעולות בסביבות יפו, חולון ובהדיפת ההתקפה על בית הקרן-הקיימת- לישראל בבית-דגון. כן נטל חלק בהבטחת הדרך לדרום ובמערכות שער הגיא, לטרון, אשדוד, ועוד. בין קרב לקרב לימד את חייליו גם פרק בתנ"ך. הוא נתברך באומץ-לב בלתי-מצוי ומילא תמיד את תפקידו מעל ומעבר לחובת הפקודה. היה בין כובשי כפר ג'וליס. לקראת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, כיוון שהיה סייר מנוסה, קיבל את הפיקוד על כיתת-הסיור, שהיתה מורכבת ממפקדים בלבד והם יצאו לסייר את מבואות המשלט המצרי בגבעה 113, שבצומת-הדרכים לנגב. במשך שלושה לילות סייר את הגבעה המבוצרת לאורך מאות מטרים וקיבל על עצמו להוביל את הפלוגה. ובהסתערות זו על הגבעה, החולשת על דרך התחבורה לנגב, נפל ביום י"ד בתשרי תש"ט (17.10.1948), והובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בכפר ורבורג. הגבעה שעליה נפל נקראת מאז "גבעת ארנון". "היומן הקרבי" שלו שנשאר בכתובים שופך אור יקרות על אישיותו ועל סדר המערכות והקרבות שנלחמו גיבורי ישראל למען כיבושה ותקומתה של מדינת ישראל.
